אפרת ברזל

אפרת ברזל בשיחה עם חגית מלצר, מחברת הספר "שמעתי את קולך, שמעתי את קולי", על חיים דרך חיבור לדברי תורה

עם השנים למדתי עבור עצמי, ולמדתי גם להסביר לבעלי, ש"קדושת הזמן" של האדם עם עצמו, אם מדובר בטיפוס שזקוק לזמן, היא צורך עמוק

אי אפשר לאגור תובנות בלי לעבור דרכן בעבודה פנימית. ועכשיו, כשהתובנות שלך מרכיבות אותך, את תמונות חייך, הן כל כך שלך, שאיש לא יכול לקחת לך אותן. הן ציר מרכזי בהרכב העצמיות שלך

כל אישה תרצה שעוד נשים ייהנו ממה שהיא גילתה בתוך עצמה. היא תרצה לעזור בחסד של עצה, היא תרצה שהטוב שהגיע אליה, יהיה חלק מעולמן של נשים נוספות

מרוב בעיות ומקרים, שכחנו מהו בית בריא. אפרת ברזל משוחחת עם חני ברים על בית יהודי בריא רגשית, שנעים לגדול בו

מאיפה כולנו משיגים ברכה? משבת! אין מה לחפש לוליינות במקום אחר. השבת היא מקור הברכה. אפרת ברזל משוחחת עם הרבנית אסתר סיגלר על הדבר הקדוש מכל בכל הזמנים

"נו, אמא, איך היה?". כמה שהן רוצות שאנחנו נהנה. נתרשם. נבין. נחווה. נהיה חלק מהחיים שלהן. וישבתי ופירטתי לה את כל הליינ-אפ. אבל הדבר הראשון שסיפרתי לה היה על רבקי

אפרת ברזל פגשה את ברכי שילת, שליחת חב"ד, ואת עדן גולדמן מקריית ארבע, לקראת י"ט בכסלו ולקראת אירועי "צמאה", לשיחה מרגשת על יהדות, חסידות, העצמה ועוד ועוד

"אני אוהב את מדיניות הפטל שלך", הוא הוסיף, וזה כאילו לא היה קשור, אבל היה הכי קשור

אני לוחשת לקטנה היחפה עם הפיג'מה, "יומן לתלמיד יש לך? יומן חוגים, משהו?". היא מושכת בכתפיים, ואני מחליטה שעם ברכת החודש ועם מוסף אני כבר אחכה לאחרי שהבנים יחזרו הביתה

בעקבות הטור בעלון השבת של הידברות, אפרת ברזל משוחחת עם הילה טאובר, מטפלת זוגית ומשפחתית, מטפלת פרטית ומדריכת הורים, על בירורים אמיתיים בשידוכים, ועל השאלות הנכונות

אף טאלנט פילוסופי לא מתיימר להסביר את הרגעים האלה, כי גם להם ברור שיש כאן מהלך שמיימי. זה רק לא מסתדר להם עם עוצם, כוח, והצורך להוכיח את הכל באופן שכלי

אפרת ברזל משוחחת עם הרבנית רחל פרץ על השורש לקלקול בזוגיות. מהי עבודת הנפש היהודית הזוגית כדי כן להצליח? וגם: די לפמיניזם השקרן. כולנו זקוקות לאהבה של בנות

כאלה תחומי סגנונות מעניין לברר בשידוכים. אלה הדברים שיוצרים את הדבר המופלא הזה, שנקרא חיים משותפים

כשכולן הלכו, חשבתי לעצמי איך לפעמים, דווקא בשמחות הגדולות אנחנו לא מרוכזות, לא קולטות, עסוקות בשמלות, פרחים, "איזה יופי שבאתם" ובנעליים שלנו, הלא נוחות. כמה כולנו מתקיימות בפועל, מאוספי שמחות קטנות. מרגע ועוד רגע שאנחנו בונות לעצמנו דרכם התקדמות של חיים