טורים אישיים - כללי

תקופת החגים בסה"כ "דורכת על יבלות" קיימות ומעיקות, ומשקפת את העובדה שמי שלא טרח בערב שבת, לא יאכל בשבת... או בחג. לא בנחת וביישוב הדעת, בכל אופן

כל אחד עובר ניסיונות, וכל אחד סוחב לעצמו "מטען" על הגב. ערב פסח, זה הזמן לנקות את כל המטענים האלה, להשתחרר ממה שכובל אותנו, ולצאת לחרות

הכרה ביכולות שלנו איננה גאווה. להיפך. עלינו להכיר בכוחותינו כדי להגיע לתכלית בריאתנו

במהלך השבוע שלך יש רגע אחד מכונן. הוא מדויק ועוצמתי. מהו?

"תוך כדי שאת חיה, ואת נראית כל כך קטנה, כל כך לא ייצוגית, תוך כדי שאת חווה בעיקר את איפה שאת תקועה ובקושי בקושי את איפה שאת מתקדמת - קורים דברים כל כך נפלאים... בסופו של דבר ה' יראה לך אותך – ואת לא תאמיני" – חיה הרצברג בטור רווי כאבים - ורווי תובנות

מדוע אנחנו מרגישים קושי דווקא כאשר אנחנו מתאמצים להתגבר על היצר? ומה עלינו לעשות אם אנחנו נכשלים?

"כמה אימהות יש בעולם, וכולן, הילדים שלהן עושים להן את המוות. מוציאים שיניים, שופכין להן על המפה קטשופ, ומטריפים להן את המוח. ואני לפחות באה אליך. יודעת שאני מגדלת לך את הילדים של עם ישראל. זה לא דבר קטן. זה לא דומה לילד סינִי. אני לפחות יודעת שמהדמעות שלי - נבנה. אתה הולך אחריי בסתר ומכין לי כתר"

פעם לא ידעתי שלכל מילה ומעשה שלי יש משמעות גדולה כל כך. למה לעשות דברים שמזיקים לנו, כשאפשר לעשות דברים מועילים?

אני בדיכאון, אני סובלת, ואין סיכוי בעולם שאצא מזה. האומנם? מדוע שולח אותנו היצר אל זרועות הדיכאון, ואיך אנחנו יכולים להילחם בכך?

את מחפשת מקור שעשוע לחייך, שימלא את מצברייך ולא ירוקן אותם. היכן הוא נמצא?

דור האינסטנט רוצה לקבל הכל ומהר. לכן לרבים מאיתנו קשה להשקיע בדברים שדורשים סבלנות. נישואין, למשל

האם הלב הוא אכן המנחה הטוב ביותר לחיינו? המציאות מוכיחה שממש לא. יש דבר חשוב הרבה יותר מהלב – הדעת

שוב מגיע אדר, וכולנו רוצות להרגיש שמחה באוויר. איך נעשה את זה?

הילד שלי תוסס מאד, האם עלי לקחת אותו לאבחון? איזה מקום יש לבושה באבחון של הפרעות קשב וריכוז? ומהן הסיבות שמובילות להתנהגות לא מרוסנת?

"אני כזאת עדינה. כזאת רוחנית. כזאת דקה. לא מתאים לי שום משא של עוון. העוון הזה נפל עליי, מעך אותי והכאיב לי. כמו שטף דם פנימי בתוך הנפש. עוד כחול. עוד שחור. עוד ירוק. עוד כואב. עוד מכה. עוד זפטה אדירה שקיפלה אותי לגמרי, כולי חבורות ופצעים..."

אבסורד מוזר: גברים מתכסים כדי להפגין רצינות, יוקרה, מכובדות. ונשים מרשות לעצמן לבוש בלתי צנוע, כי הן ממשיכות מרצון את מורשת ההחפצה שלהן כ"קישוט חברתי". הטור של מעיין כפיר

אותה אשה שמסתכלת עלי מכרזת הענק, לא שידרה לי שום חגיגה נשית אותנטית. זרועותיה השריריות כמו מובלטות ומסתירות כל זכר לרחמנות אימהית יהודית, בעודה מחזיקה גוזם, בקטיף עצי התפוז. כמו מתזכרת אותי שזו בכלל קללה ח"ו להיות נשית, צנועה וענוגה

"זה נשמע ממש מזעזע. מה זה חיה בדמות אדם? משהו כמו חתולה, ג'ירפה, קיפוד? מה אתה רוצה להגיד? שאנחנו חיות מאחורי הפרצוף המנומס?", וגם: מה שווה ציפורנו של הפחות מישראל? חיה הרצברג בטור גדוש באהבה

מידת הגאווה היא המידה שהכי קשה לשבור ולשנות. בעבר הייתי בטוחה שהשגתי הכל בכוחות עצמי. עם התשובה, הבנתי שהכל מתנות מהבורא

עלינו לזכור שלנסות לתקן את העולם, כמו גם את הבעל והילדים, זה פשוט בלתי אפשרי. עובדה שכל הניסיונות עולים בתוהו... העניין הגדול ביותר הוא שבכל אדם יש הפוטנציאל והכוח להיות המגדלור במקום בו הוא נמצא להפוך לקברניט של הספינה

אהבתו של הבורא היא נצחית ואינסופית. במה הוא מבטא את חיבתו העזה?

האם אנחנו, ההורים של היום, יודעים שחינוך ילדים זו עבודה קשה, או שאנחנו מצפים מהם להתחנך "אינסטנט"? בואו נלמד מהמנהיג הראשון איך להנהיג נכון את ילדינו

אנחנו אומרים בכל יום "שהכל נהיה בדברו". לא חלק נהיה בדברו, אלא הכל. הקב"ה הוא זה שכותב את ה"תסריט" של חיינו, והוא יודע הכי טוב מה נכון בשבילנו

אנשים רבים מתקשים להבין איך אני מצליחה להסתדר בלי טלפון חכם. כשאני מביטה סביבי, אני בעיקר רואה סיבות להמשיך להסתדר בלעדיו

אוריין-יסכה שבת גדלה ברמת השרון, אבל התוודעה לרב אדלשטיין זצ"ל מקרוב רק בסוף שנות העשרים שלה. בטור פרידה מיוחד היא מספרת על דלתו הפתוחה לרווחה תמיד, והברכות שחילק כל חייו

במציאות הרוחנית, הכוללת את עולם הרגש דרכו אנו חווים את המציאות, העבודה היא לבחור בין טוב לרע, בכל שלב ושלב. או נכון יותר יהיה לומר – לבחור בטוב בכל רגע מחדש, משום שהרע פשוט מופיע ומשתלט גם ללא כל הזמנה מוקדמת

"צריך לנצל כל רגע, אחרת זה ממש בזבוז זמן!" – כך חשבתי תמיד על בילויים ועל מסיבות. היום אני חושבת כך על מצוות ועל אמונה. כי בשבילם, ורק בשבילם, הגעתי לעולם

עם הכניסה לחודש השמח בשנה, כמה סיבות להתרגל לשמחה באופן קבוע

תלוש המשכורת החודשי שלך הופך בבת אחת לטופס בחינה. מהו המבחן שעליך לעמוד בו בהצלחה?

מתפללנו כל כך, קיווינו למשהו שיהיה טוב בשבילנו, אבל בסוף קבלנו משהו... קצת אחר. לא בדיוק מה שדמיינו. האם התפילה שלנו לא התקבלה? או שקבלנו בדיוק את מה שהיינו צריכים לקבל?