שידוכים וחיפוש זוגיות

המקובל הרב יעקב עדס שליט"א חשף סגולה נפלאה לשידוכים: לימוד ושינון יומיומי של פרק כ"ה מספר מסילת ישרים. רווקים ורווקות, היכונו. הישועה שלכם בפתח

הטור הזה לא מביא בדרך כלל סיפורי ניסים. גם הסיפורים שתקראו כאן עכשיו אינם מופתים שמעל הטבע, אלא דווקא סיפורים שבתוך הטבע. הטור של ידידיה מאיר

"המכתב הזה נכתב לא רק לך, אלא לכל הרווקות במצבך, שהרגו את הילדים שלהם עוד הרבה לפני שנתנו להן סיכוי לחיות". שירה כהן מגיבה למכתב שריגש רבבות ברשת, ומצביעה על הטעות הבסיסית שביסודו

ירידה במעלית עד לקומת הייאוש, החזירה אותי למעלה עם תובנה אחת: החיים שלנו לא נמדדים בשאלה אם התחתנו או לא. רווקים, אלמנים, גרושים, אוכלים, יושבים, או בוהים – הדבר היחיד שנצטרך לתת עליו דיווח בסוף היום, בסוף החיים, זה מה עשינו עם החיים – ולא מה הוצאנו מהם

"תפסיקי לסמוך על 'פתרונות פלא'. אין קיצורי דרך למי שמבקש לעבוד את ה'. למי שמבקש לעשות רצונו יתברך. למי שמבקש לקנות לו עוד פיסה קטנה של אמונה, בעולם הזה. ולא, אל תנסי אפילו לשכנע אותי שזה קשור לזיווג שלך. כי שנינו יודעים שזה לא. הרפי ודעי שיש מי שעומד מאחורי 'פתרונות הפלא' האלה ולוחש לך: 'יוהו, שירה, זה רק אני שיכול לעזור לך. שכחת?'"

איך להגיד תודה גם כשהדרך לא מובנת, גם כשהדרך מתארכת ולא נראה בה שום סימן לישועה קרבה? איך להגיד תודה גם כשקשה, גם כשלא מצליח, גם כשכואב, גם כשקולך לכאורה אינו נשמע? שיר ושיחה על שידוכים, מזווית קצת אחרת

סיפורה המרגש של שירה, על דרך ההיכרות שלה עם החתן המיוחל - יפיח תקווה בכל רווק ורווקה שעדיין מצפים לישועה שלהם. רוצים לזכות גם? התחילו לזכות את הרבים

"אני הייתי קמה והולכת. בלי חוכמות", אומרת לי שפרה חברתי הטובה, תוך כדי קינוח האף של בן השלוש. "איך זה שדווקא עלייך 'נופלים' כל הטיפוסים הכי מעניינים?", היא צוחקת לעומתי ומרצינה באחת, כשהיא רואה את ההבעה על פניי. כי באותה פגישה הרגשתי, שמהמקום הכי נמוך בפתח תקווה, אפשר רק לעלות. ומעשה שהיה, כך היה

מכירים את הפגישות האלה... איך אומר בלי לפגוע... פשוט אין קשר בין המצולם לכתבה? הקשר היחיד בין שני המשודכים, הוא העובדה שמדובר בשתי ישויות המחפשות שידוך. לא יוצאים לפגישה על הדרך, בלי לברר, אחרי יום עמוס עבודה, רק בשביל לסמן וי. בחסידויות שונות, הסבטקסט של המילה "פגישה" הוא: "מתי תתקיים החתונה?" אז שלפחות אצלנו הסבטקסט יהיה: "להתחיל קשר בר סיכוי"

קרה לכם פעם שיצאתם לשידוך אבל גיליתם, אחרי פגישה אחת או עשר, שהמשודך שלכם לא באמת רוצה להתחתן... לא רק אתכם, אלא בכלל? מה גורם לאנשים להמשיך לצאת לפגישות, למרות שהם לא מעוניינים להתחייב? ולמה, אם לא ניזהר, האנשים האלה יכולים להיות גם אני, ואתם, ואנחנו?

אחרי חשבון נפש, הגעתי למסקנה שההשתדלות היחידה שאני מסוגלת לקיים עכשיו היא ההמתנה. אבל מה זה להמתין? איך מתפללים בלי לדרוש? איך מקשיבים לבורא, ומפסיקים לדבר? איך לומדים להסכים עם החלטותיו?

ככל שהחיפוש התקדם, ניתן היה להבחין בין שלוש קבוצות: "ברות המזל" מצאו את האבידה ברבעון הראשון של השיעור. "בעלות המשענת הכפולה" היו עסוקות בעיקר במעקב אחר חברותיהן, היכן הן מחפשות, ומה הבעת פניהן מספרת. ורק "המחפשות הפשוטות" נטשו את כל מה שקורה סביבן, והיו עסוקות בחיפוש... כמו בתרגיל

הרבה רווקים ורווקות, בפרט אלה שעברו – עכשיו או מזמן – את ה-30 – מוצאים עצמם בפלונטר הכרויות לא מתאימות, ולא רואים את הסוף. איך זוכים להאיר את האור, דווקא בתוך החושך הזה? איך מפסיקים לבכות על חלב שנשפך – ומתחילים להבריא באמת? איך מוצאים את הדרך בחזרה אליי, אל הלב שלי, אל האמת שלי, אל האהבה שלי, אל השמחה שלי, הטבעית, שאיננה מושפעת משום טעות שבעולם?

בדמיוני ראיתי את דנה. ילדה קטנה, שהתמקמה עמוק עמוק בתוך הלב שלי, ופתחה שם אוהל: "ברוכים הבאים לאוהל הציפיות". באוהל דנה התחילה לחיות. בכל בוקר היא הייתה קמה בזריזות, מסתרקת, מצחצחת שיניים, מכינה לעצמה סנדוויץ' – ומתחילה לצפות. לצפות שיתייחסו אליה, לצפות שייקחו אותה לטיול, לצפות לחיבוק, לצפות להצלחה, לצפות ולצפות... כך הייתה יושבת דנה ומצפה מהזריחה עד השקיעה, עד שהייתי נרדמת

בלבה של מיכל יש מחסום, שלא מאפשר לה להיפתח כלפי בן הזוג בפגישה ראשונה, שנייה או במערכת יחסים. המחסום הזה יוצר התנהגות שכלתנית, שאינה מחוברת לרגש, ונובע מפחד להיפגע, להיחשף, ולבטוח בזולת. השלב הראשון הוא להיות מודעת למחסום הזה ולהכיר בו. וכעת, איך משחררים אותו, ופותחים את הלב?

כל היועצים למיניהם, כשהם מולי, תמיד שוכחים את כל הצרות שלהם ומתרכזים רק בבעיה שלי. נכון, יש הרבה אנשים שהתחתנו בגיל עשרים, אבל את החיבור האמיתי הם יצטרכו למצוא עוד הרבה שנים אחר כך. ויש אנשים שלוקח להם הרבה זמן למצוא, אבל בפנים הם התחתנו. מהשקט הם למדו להקשיב לעצמם, למה שהם באמת צריכים, ולא למה שהסביבה דורשת מהם. זו עבודה מהפנים אל החוץ. יומנה של רווקה, עמוד רביעי

העולם שלנו עמוס חוויות. אנו מייחלים להסתכל על הבריאה כעל דבר שאיננו מובן מאליו. למשל, צחוק של ילד, בעיני זה לא מובן מאליו. להביא ילד לעולם, זה סוג של נס. יש אנשים שהקב"ה מגלגל לידיהם צחוק של ילד בממוצע אחת לשנה וחצי או שנתיים, ויש אנשים כמוני, שמחכים קרוב לעשר שנים לפגוש בכלל את האדם, שאיתו אולי יזכו להביא אי פעם ילד ולהקים משפחה. יומנה של רווקה, עמוד שלישי

זוהי הרווקות: אוסף של ראיונות עבודה. עד שלעתים מגיע אלי מין רצון כזה, ללכת לראיון הזה, לשים פתק על הספסל בפארק או על השולחן בבית הקפה עם הפרטים שלי, ולתת לחתולה שמסתובבת באזור לגלם את הצד "הכנה" שבסיפור, וליילל בכנות ליד הדפים. וככה לסגור עוד כרטיס של דייט, שהייתי חייבת "רק כדי לנסות". יומנה של רווקה, עמוד שני

אז היום, אחרי 37 שנות ציפייה, אני עומדת כאן – ואומרת לך תודה. לך, שפעמים רבות כל כך הרגשתי שאתה עושה לי 'דווקא', שאין לך כוח אליי, שאני לא באמת חשובה לך, שיש לך דברים יותר דחופים מלשמוע את הצרות שלי עכשיו. לך, שפעמים רבות כל כך פינית זמן ביומן העמוס שלך רק כדי להקשיב לי. רק כדי ללטף את פניי ברוך ואהבה ולהבטיח שהכל יהיה בסדר. אחרי 37 שנות שמחה ומועקה שידענו זה עם זו – אני עוצרת, ואומרת לך תודה על החיים האלה – אולי לא החיים שדמיינתי לי כילדה – אבל אלה החיים המיוחדים שלי, איתך

וכל מה שנותר לי לעשות הוא לפזם את אותו הפזמון, שוב ושוב ושוב: וכך אני אומרת לך אבאל'ה – שלא תחשוב שהכנפיים שלי, אלו שכל כך רוצות לנסוק אליך בתפילה ובשמחה וברוחניות מבטיחה – נשברו. הנה, תראה, עוד לא איבדתי את האמונה בך. לא פסקתי מלאהוב אותך. לא איבדתי את מהותי במסע הארוך הזה. מתפילותיה של רווקה מתבגרת

ברגע שניתקנו את השיחה, תפסתי את הסוס שלי בשתי המושכות שלו, עצרתי אותו מדהירה מואצת במדרון תלול, ואמרתי לעצמי בטון קשוח: "לא". את לא הולכת לחיות בהרגשה שאת לא שווה. ואחרי שעצרתי את הסוס מדהרתו, יכולתי לזהות קול פנימי עמוק ומאוד בטוח שאומר לי: "ניצלת". כי מי בכלל יודע, מהו הפסד ומהו רווח? מי מאיתנו יכול לקחת על עצמו את האחריות, ולהכריע בעצמו בכל פעם, אם הוא הרוויח או הפסיד בחיים? יומנה של רווקה, עמוד ראשון

הגאון רבי חיים רבי שליט"א, ראש מוסדות עטרת חכמים שבתל גיבורים בחולון, במקבץ עצות בנושאי שידוכים

הרבנית צביה שוויצה, שדכנית וותיקה המסייעת לרווקים ורווקות שומרי מצוות מכל המגזרים, מדברת על בעיות מציאת הזיווג הייחודיות לדור, הגישה הנכונה לשידוכים, והתכונות החשובות שחיוני למצוא אצל בן או בת הזוג

מכירים את אלה שמכריחים אתכם להיפגש שוב ושוב ושוב, עם אדם שכבר מהפגישה הראשונה ברור לכם שהוא לא? סטטיסטית, אין לתופעה הזו שום הצדקה. אז למה שאשים את עצמי במקום של שפן ניסיונות, ואתפלל להיות זו שהסטטיסטיקה פגשה אותה בדיוק במקום הנכון?

נכון שעוד לא מצאתי את זיווגי, אבל זו לא סיבה להאשים אותי בבררנות ולטעון שאינני רוצה להתחתן. טור אישי