הצעות בעייתיות בשידוכים? כמה חסרות תעוזה אנחנו, שלא מבקשות יותר

"כמה אתם נותנים? אין לכם כסף? אין בררה, את תצטרכי להתפשר! בחור טוב לא מוכן לשמוע על פחות מחמישים אלף דולר".

"את שמנה או רזה? מה זאת אומרת רגילה? תביני, בחורים היום רוצים רזות, מה אני אעשה? תצטרכי לוותר".

"באיזה ישיבה אח שלך? מה זאת אומרת לא בישיבה? והשני? גם?! מה אני אגיד לך, אנשים היום מסתכלים על משפחה, אני יודעת שאת בחורה טובה, אבל שני אחים נושרים?! את חייבת להבין איפה את עומדת".

אני מניחה שיותר משתי גבות הורמו בתימהון למקרא המשפטיים הללו, שבורכו ב"עודף טאקט".

חוץ מהרווקות שבינינו.

אתן בטח שמעתן דברים דומים, גרועים יותר או פחות. שדכניות עם המון רצון טוב, שבחנו אתכן כחפץ המוצג למכירה וחרצו את דינכן. שדכנים או מכרים עם הרבה רצון לעזור, שהסתכלו על נתונים שלא אתן בחרתן, ודרשו מכן לוותר, להתפשר, להרים ידיים, להכיר ב"מציאות". ובכל פעם כזאת, הלב התכווץ לו מבושה ומדאגה. ובכל פעם כזאת, הרמתן עיניים פגועות לשמיים, ושאלתן בלי קול - "מה אני אשמה?!"

ואת, שכל החיים לימדו אותך שעבודה פנימית היא הדרך אל האושר, שלא הפסקת להתפלל, לעבוד על המידות, להילחם עם הייצר – עומדת פתאום חסרת אונים מול המשפטים המקטינים האלה. את, שלא נתת לניסיונות לשבור אותך, שהמשכת להיות טובה למרות הכל, שבחרת בטוב, גם כשסביבך הקרובים לך בחרו ברע.

(צילום: shutterstock)

פתאום את מרגישה כל כך חלשה וחסרת אונים. כל כך שמרת על עצמך בשביל לזכות להכי טוב שיש. אז מה? בגלל מציאות חיים מסוימת, או נתונים חיצוניים שקיבלת מה' יתברך, אין לך סיכוי, חלילה?

אז רק רציתי להגיד לך, אחותי, שלא תפסיקי לחלום. אל תעזי, אפילו לרגע. את תקבלי את מה שאת רוצה, הכי מדוגם שיש, עם צלופן וסרטים. אני לא מרשה לך לוותר על פסיק מהחלום.

ואיך אני כל כך בטוחה בעצמי?

כי ר' נחמן מברסלב גילה לנו מזמן. "והעיקר – לא לפחד כלל". רבנו לא אומר לא לפחד בכלל. החיים כן מפחידים לפעמים, ולגיטימי להרגיש פחד. ר' נחמן אומר לא לפחד כלל. לא לפחד מסטיגמות, כללים וסטראוטיפים. כי אצל הקב"ה אין כללים. הוא לא מחויב לשום כלל של שום שדכנית, דגולה ככל שתהיה. לקב"ה לא קשה כלום. הוא יכול להפתיע אותך מכיוון שלא חלמת עליו. "יושב בשמיים ישחק למו", הקב"ה יושב בשמיים, וצוחק על כל אלה שמנסים להדביק לך בחורים עם כל מיני חסרונות. לפעמים אנחנו שקועים במציאות או בבעיה מסוימת, ומקטינים את הקב"ה להבנה המצומצמת שלנו.

אחיות שלי,

לקב"ה לא קשה כלום.

כמה חסרות תעוזה אנחנו, שלא מבקשות יותר.