למה אתם צריכים יותר רגעי "וואו" לחיים (ולבריאות) שלכם?

העולם שלנו מלא בגירויים, ואנחנו לכודים במרדף אינסופי אחרי "הדבר הגדול הבא". אנחנו מחפשים עוד מנה של דופמין - נוף יפה יותר, בית מעוצב יותר, אוטו גדול יותר, חופשה יוקרתית יותר, ובקיצור - הרבה הרבה יותר. בתוך המרוץ הזו, אנחנו מפספסים את הטוב שכבר נמצא כאן, את היופי שמונח לנו ממש מתחת לאף, אם רק נטרח להרים את המבט.

בינינו, כמה פעמים יצא לכם להרגיש שאתם רצים במהלך היום שלכם? לי זה קרה אתמול (ושלשום, וביום שלפני שלשום, ובעצם מאז שנולדו לי הילדים). קמתי בבוקר, הכנתי את הבנות לבית הספר, סידרתי את הבית, הסעתי את הבנים לחוגים, חטפתי סנדוויץ' מהיר, ומפה לשם - פתאום השמש שקעה ונגמר היום. איזו תחושה מרוקנת.

אז מה עושים? איך אפשר להרגיש מסופקים יותר בחיי היומיום האפורים? תתפלאו, אבל אנחנו לא צריכים לטוס לקצה העולם בשביל לחוות חוויות של השתאות. רגעי הפליאה נמצאים כאן, בכל מקום. פשוט שכחנו איך לראות אותם. זה נשמע כמו קלישאה, אבל זה באמת נכון.

אפשר להתרגש גם מחיוך של תינוק

ג'ניפר סטלאר, פרופסורית לפסיכולוגיה מאוניברסיטת טורונטו, גילתה את זה בזכות משתתף במחקר שערכה. בזמן שמשתתפים דיווחו על רגעי הפליאה שלהם, היא שמה לב לאדם אחד שחווה הרבה יותר "וואו" מכל השאר. כשבדקה את יומניו, גילתה את הסוד: בכל בוקר, כשהוא מוזג חלב לקפה, הוא עצר לדקה כדי לצפות בתנועה הסיבובית ובתבניות היפהפיות שנוצרו. סטלאר הופתעה. בעוד שהיא עצמה בולעת את הקפה בדרך לעיסוקיה הבאים, אותו אדם מצא רגע של קסם בתוך השגרה הכי אפורה.

סוד האושר הגדול של אותו איש היה שהוא פשוט עצר בכל בוקר והסתכל על החלב שמתערבל בתוך הקפה שלו. זה נשמע מגוחך, אולי אפילו קצת מוזר, אבל זה בדיוק העניין. אנחנו נוטים לחשוב שפליאה היא משהו ששמור לטיולים גדולים או לאירועים חד-פעמיים. אבל פליאה היא לא אירוע נדיר ששמור רק לליקוי חמה מלא. פליאה היא מיומנות שאפשר, ואפילו כדאי, לאמן.

למה פליאה חשובה?

דאכר קלטנר, פסיכולוג באוניברסיטת ברקלי ומומחה בתחום, מגדיר פליאה כרגע שבו אנחנו נתקלים במשהו שגדול מאיתנו, משהו שמוציא אותנו מהאגו הרועש שלנו. כולנו מכירים את האגו הזה, הקול בראש שלא מפסיק לדבר, לשפוט ולהלחיץ. כשאנחנו חווים פליאה במלוא עוצמתה, השקט הזה משתלט. אנחנו מרגישים קטנים, במובן הכי טוב של המילה. אנחנו מרגישים מחוברים למשהו רחב יותר.

מחקרים מראים שמי שמתרגלים רגעי פליאה באופן קבוע נהנים מפחות סטרס, פחות חרדה, ואפילו ממדדים בריאותיים טובים יותר. זו תרופה בחינם, שנמצאת ממש מתחת לאף שלנו.

צאו לטיול בשקיעה

איך להכניס יותר "וואו" לשגרה שלכם?

אם אתם מעוניינים לחוות יותר רגעים של התפעלות ופחות רגעים של שעמום ומונוטוניות, נסו את העקרונות האלה:

· תפסיקו להתייחס לפליאה כאל קינוח: אל תחכו לחופשה כדי ליהנות מהעולם. התייחסו לרגעי הפליאה האלו כאל חלבון או ירקות, משהו חיוני שחייב להיות בתפריט היומי שלכם.

· צאו לטיול פליאה: פעם בשבוע, קחו 15 דקות רק כדי להתבונן. התמקדו בטקסטורה של קיר, בעלים של עץ או בדרך שבה האור נופל על המדרכה. תופתעו לגלות מה אתם רואים כשאתם באמת מנסים. טיפ ממני: קחו אתכם את הנייד וצלמו את אותם רגעים. שמרו אותם לימים אפורים.

· הפכו את הפליאה למערכת הפעלה מחדש: עובר עליכם יום קשה במשרד? אל תגררו את זה הלאה. עצרו רגע, הסתכלו על תמונה של משהו מדהים או חשבו על מעשה טוב שמישהו עשה היום. הרשו לעצמכם להגיד "וואו" ופשוט תנו לזה להוריד את רמות המתח.

הביטו בטקסטורה של פרחים והתפעלו מהריחות

· גלו מה עושה לכם את זה: אולי זה מוזיקה מרגיעה, אולי זה לצפות בילד מגלה משהו חדש, ואולי זו יצירת אמנות. אל תנסו להידחף להגדרות של אחרים. תמצאו את מה שגורם לכם לעצור ולנשום לרווחה.

· אמרו מזמור לתודה: במשך שנים אני אומרת "מזמור לתודה" לפחות פעם ביום. בעוד שהפליאה גורמת לנו לעצור ולהתבונן, אמירת התודה גורמת לנו להפנים את כל הטוב שהקב"ה נתן לנו - מהדברים הקטנים ביותר ועד לגדולים. מחקרים מראים שהודיה קבועה משנה את המבנה המוחי שלנו. כשאנחנו מצרפים את ה"תודה" ל"פליאה", אנחנו בונים שריר של אופטימיות ומצהירים בקול רם: "יש מספיק טוב בעולם ואני ראוי להבחין בו".

שירה פריאנט, אימון רגשי הוליסטי. shira.milatova@gmail.com