די, נמאס לי. אני רוצה לשנות את בעלי
כך נוכל להתמודד עם החסרונות של הצד השני, מבלי לכפות עליו להשתנות
כך נוכל להתמודד עם החסרונות של הצד השני, מבלי לכפות עליו להשתנות
אשתי מבזבזת הרבה כסף בלי חשבון. מה אוכל לעשות כדי להפסיק את המנהג הזה שלה?
אהבה נקנית רק בריבוי הנתינה. וככל שנותנים יותר ללא ציפייה לקבלת תמורה, כך נקשר הנותן אל המקבל יותר ויותר, מכיר אותו ויודע את מרת נפשו, דאגותיו ומה שחסר לו
האם יש לנו אפשרות להשתנות ולהשתפר, או שאנשים סביבנו צריכים לקבל אותנו כמו שאנחנו, עם היתרונות והחסרונות שלנו?
זו עצה פשוטה, ואין בה חידוש, ובכל זאת, רבים הם הזוגות הנמנעים מלהשתמש בה ולאמץ אותה. אז למה לא כדאי להתלונן?
אני חוששת שהאהבה בינינו תפחת אם לא אסכים עם דעותיו של בעלי. האם יש לי ממה לחשוש, או שעלי להישאר נאמנה לדעותי?
אם בני הזוג נותנים הרגשה תמידית שהאחד חושב וכואב את הקושי של השני, זה בהכרח יביא אותם לתקשורת איכותית וטובה מאוד
כיצד אותו בחור, שרק לפני תקופה קצרה, לפני שהתחיל לדבר עם בת זוגו, חשב על כל מילה, איך היא תיראה בעיניה - יגיע להתנהגות אחרת לאחר החתונה?
אנו חוששים שעם הזמן, ההתלהבות והאהבה ילכו וייעלמו. אם כן, מה אנו אמורים לעשות כדי לשמר את המצב הקיים ולטפחו לשנים רבות?
הנכון והחובה הוא להמציא ולספק זמן לקיום שניהם. ההקפדה שלא לאחר לשיעור התורה מידי יום, לא חייבת להתפרש כבריחה מן הבית
אין ספור רצונות ובקשות קטנות, חולפות לנו בראש במהלך שיגרת היום יום, וכאשר הנטל הוא בלתי נסבל, פוקעת הסבלנות שלנו
"את חושבת שיש כאן ממה להתפעל?!", הפטיר משה, והסביר: החברה רוצה לשמור על שמה הטוב, וחשוב לה שנמשיך להיות בין לקוחותיה... לכן אין לה צורך בהוכחות, ואינה רוצה להיכנס לוויכוחים
חשוב מאוד לא להתעלם מתסמיני השחיקה כשהם בשלבים הראשוניים, ולטפל בהם. פעולה מונעת קלה עשרת מונים מריפוי כאשר המצב כבר התבקע
בבסיס הטענות והביקורת המופנות כלפי בן הזוג, ישנה מעין תחושת שחרור, פורקן, המגיעה ממקום של הסרת האחריות ממני והעברת האשמה כלפי השני
לעיתים אנו תופסים את חברנו על דרך השלילה, ואנו הופכים להיות ביקורתיים ופוסלים את מעשה חברנו. יש לדעת, כשאנו פוסלים את זולתנו אנו בעצם פוסלים את עצמנו
נכון לבדוק באלו הורים מדובר. האם הורים אלה ערניים לקשיים היכולים להיווצר בין כלה לחמותה, ומבינים את הנפשות הצעירות הבונות לעצמם קן משפחתי חדש?
אל נא נהיה עיוורים. האופן בו אנו מתנהגים בבית ובמשפחה שלנו עלול לפגוע ביקרים לנו, בקטנים והרכים שילדנו, ולקחנו אחריות על גורלם
האם צריכה להיות התאמה שלו לדרישות שלי, או שמספיק שיהיה אדם טוב? על בחירה נכונה של השידוך המתאים
בהעדר תקשורת נכונה, בן הזוג הכאוב אוגר בלבו את תחושותיו, עד שהם מתפרצים מתוך כעס, וכך נוצרת מריבה
כשפוגעים בי בחוסר צדק – אני כועס, אבל האווירה בבית נעכרת. מה עושים?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה