פרשת בשלח: להודות על המר והמתוק
אלוקים מלמד את עם ישראל, שגם את המר הם צריכים לשתות. הנה, המר הוא זה שהמתיק את המים. כאלה הם החיים, פעמים רבות המרירות הופכת להיות חלק מהמתיקות
אלוקים מלמד את עם ישראל, שגם את המר הם צריכים לשתות. הנה, המר הוא זה שהמתיק את המים. כאלה הם החיים, פעמים רבות המרירות הופכת להיות חלק מהמתיקות
מה הקשר בין המרור לבין יציאת מצרים? מדוע נעשתה הגאולה דווקא בלילה? ומתי תגיע הגאולה העתידית?
מדוע לא נכנסו המצרים לבתיהם כדי להינצל ממכת ברד? ומהו במסר שניתן לנו מכך?
זו דרכה של מצרים, לאבד את השמות והמשמעות, ולטשטש את הזהות של העם היהודי
מדוע החל יעקב "לחיות" מחדש, רק כאשר ראה את העגלות ששלח אליו יוסף?
המשפט הזה של יהודה, נגע אצל יוסף באותו מקום רגיש, ועורר אצלו אותה התחושה – אבא שלי מצטער. כשהצער של יעקב צף אצל יוסף ויהודה, כל האידיאולוגיות והטענות קרסו כמו מגדל קלפים
בנרות החנוכה, שני כוחות האור משולבים זה בזה. הבה נקיש גם אנחנו, ונתאמץ להאיר את חשכת גלותנו
מחלוקת היא דבר חיובי כאשר כל חלק יודע שהוא רק חלק ולא שלם. אולם אם חלק אחד חושב שיש חלקים מיותרים, כאן מתחילה הבעיה
מדוע תיקן יעקב אבינו דווקא את תפילת ערבית? ומדוע נדרשת תפילה מיוחדת של הכהן הגדול כדי לבטל את תפילתם של עוברי דרכים?
אצל יעקב התורה מדגישה גם את לשון ה"יציאה" וגם את לשון ה"הליכה". מה אנחנו לומדים מיציאתו של יעקב ומדרכו?
היכולות והפוטנציאל שהיו טמונים בו, יכלו להביא אותו להיות כאחד האבות. את הפוטנציאל הזה יצחק ראה, האמין בזה ואף דחף את עשיו לכיוון הזה
האם אדם יכול להיות שבע מחומר? ומה עושה הקב"ה כדי לשכנע את הצדיקים לעבור לעולם הבא?
ההבטה הזאת הוסיפה רשעות על רשעותה ואכזריות על אכזריותה, ובעקבות כך החליט אלוקים שאין טעם להשאירה בחיים. היא לא שונה מכל יתר אנשי סדום ועמורה שדינם נגזר להיאבד מן העולם
יהודי שלם באמונתו אינו מושפע מדעות ותנועות זרות הסובבות בעולם, אלא להיפך – בכוחו ללכת נגד הזרם ולהשפיע על העולם כולו
מהו ההבדל בין נוחות לבין מנוחה? האם טוב לאדם לחפש כל חייו אחר נוחות? ומדוע אנו זקוקים למנוחה?
כל יום אנו מבקשים בפרוטרוט שלש פעמים על ענייני הגשמיות, ואילו בראש השנה, היום שבו הכל נקבע, כמעט ואין אזכורים לבקשות פרטיות. מדוע?
מהי מטרתה של תקיעת השופר? כיצד "אוסף" אותנו השופר, ולאן?
חודש אלול הוא מעין בריחה אל המרחב המוגן, בו יכולים אנו להסתתר מפני הסערות של חיינו ולערוך חשבון נפש אישי וכללי על ה"רצח הנשמתי" של יכולות שלא באו לידי ביטוי
כל המסיתים מראים עצמם כ"קרובי משפחה" – אחיך, בן אמך, בנך, בתך ואשת חיקך. המסית הפנימי לא מסית בגלוי, הוא לא בא אליך כאויב מוצהר
במהלך היום אנו עושים כל כך הרבה מצוות שמצד אחד כבר התרגלנו לעשותם וזה טוב, שהרי ההרגל הוא אחד הדברים הבסיסיים בחיים, כאותו עקב, אולם בהרגל יש סכנה של איבוד הלב
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה