סבתא

מחקר בינלאומי ארוך טווח מוכיח: הביקורים אצל הסבתות והסבים יכולים לגרום לנזקים בריאותיים בטווח הארוך

"זה לא היה נחשב דתי לשמור שבת, כולם שמרו שבת. אפילו במסרק לא השתמשנו". סבתא של איה קרמרמן נזכרת בחיים שלפני השואה

שני נכדיה של רבקה צ'רטקוב המתנדבים במד"א - לא העלו בדעתם כי בזירה שהוזעקו אליה כדי לטפל באישה שנדקרה, ימצאו לא פחות ולא יותר - את סבתם. "זה מרגש שאנחנו הנכדים שלה שותפים להצלתה, זו מצווה ענקית בעבורנו. כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו, לא כל שכן כשמדובר בסבתא שלנו", סיכמו השניים

לתת עצות לילדים הנשואים או לאפשר להם להתמודד לבד? להישאר בצד או להשתתף ולהכיל? על התפקיד שלך כסבתא

תושבת מזרח ירושלים הפכה לסבתא לנכדה הראשון וילדה שלישיית בנים - באותו יום

ביקשתי ברכה. היא שפעה ברכות בכל תחום ובכל סוג, ולפני שהלכנו היא אמרה לבעלי: "נו, יהיה לך קשה לנהוג עכשיו עם כל הברכות..." – מילות פרידה לסבתא מילי, האישה הפשוטה שהייתה לאגדה

אף אחד לא הגיע למסיבת יום ההולדת של נכדה בן התשע. הסבתא החליטה לפרסם פוסט מרגש שזכה לעשרות אלפי צפיות ושיתופים - והמסרים שבו נוגעים לכולנו. אנא שתפו

סבתא שלי, אני זוכרת אותך, את כל מה שסיפרת לי, את כל מה שעשית בשבילי. אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך. המכתב שלעולם לא יישלח

האם ידעתם שמאחורי שירו המפורסם 'אשא עיניי אל ההרים' של אהרון רזאל, עומד סיפור ההצלה הנסי של סבתו פאני, ששרדה את השואה? צפו בתיעוד המרתק שבו היא מספרת את סיפורה

סבא רבא שלי, הגאון ר' שמואל בן קיקי זצוק"ל, היה אחד מגדולי הרוח אשר לא זכה שנתפרסם שמו כראוי, וכל הספרים אותם חיבר במשך שנים רבות לא עלו על מכבש הדפוס. הנה אחד משיריו

"כל חייו עבד לפרנסתו, אבל את אהבת התורה שלו אפילו הגרמנים לא הצליחו להשמיד" ציפי יהל נפרדת מסבא שלה

לפני שעלתה סבתא לרכבת, היא עברה בחנות תכשיטים. המוכר אמר לה שאלה זמנים מסוכנים, ושמוטב לה להסיר את השרשרת שענדה, שעליה היה כתוב בעברית ״שמע ישראל". אבל סבתא רצתה את השם איתה תמיד – וקנתה שרשרת שעליה היה כתוב בערבית "מאשה אללה", השבח לאל. ואז הגיעו החיילים המצרים

כשהייתי עושה איזו מצווה, אבא היה שמח ומפרגן לי. בכל מוצאי שבת, הוא היה לומד ומלמד זהר בבית הכנסת, ובימי שישי היה מספר לי מעשיות צדיקים. בליל שבת היינו מסבים לשולחן שבת, ואבא היה מקדש בהתלהבות. לעילוי נשמתו

סבא נפטר יום לפני תשעה באב, היום הנורא, חורבן הבית. יום שמסמל את המחסור באהבת חינם. וכמה סבא מסר על זה נפש. כמה היה אכפת לו להשכין שלום בין אנשים שאפילו לא הכיר. כמה הוא בעצמו מחל לאחרים, ואמר, "אין דבר, הכל בסדר"

כשעלו לארץ, אמר סבא לסבתא סוליקה, בואי ניסע לקברי צדיקים ונתפלל לבן זכר. הם נסעו והחלו להתפלל, ופתאום פנה סבא לאשתו, וביקש ממנה להפסיק. הודיעו לו משמיים שרק ילדה אחת תהיה לו. לעילוי נשמתו של רבי משה בן רחל למשפחת פחימה

יום אחד, ביום שישי בשבוע, סבא אברהם הלך לשוק במרוקו וביקש מהמוכר למכור לו תבלינים. המוכר, כשראה אותו בלבוש פשוט וחליפה ישנה מאוד, עושה רושם של עני, סילק אותו בצורה מבזה. אותו סבא צדיק לא ענה למוכר, ופשוט הלך

הרופא הקריא את שמם, והם נכנסו, משתרכים המה כשליבם כבד עליהם, מחשבותיהם נתונות הרחק הרחק, בדמיונם ילד קטן, שמלטף את יד אמו בחיבה. "גברת ברכה!" קטע הרופא את חוט מחשבותיה: "את שומעת אותי?" ובתוך רגע, שמעה ברכה את חלומותיה מתנפצים אל קרקע המציאות

דוד מבורך כהן שנפטר השבוע היה שם דבר במשפחה שלנו. ילדים לא היו לו ולדודה, אבל כולם, במובן מסוים, היו ילדיו

כאיש צעיר, התדפק סבא ימים ולילות על דלתות הבתים בשכונת אפרים ברחובות, מבקש סיוע ותרומה לבית הכנסת "תפארת אחים", שעומד על מכונו עד היום. לאחר שיצא לפנסיה, היה משכים קום לתפילה באישון ליל, אוכל פת שחרית וצועד עד הכולל, כחצי שעה הליכה, בכל מזג אוויר. בצהריים היה נח מעט, ושוב יושב ועוסק בתורה. קולו המסתלסל נחרט בזכרוני

"איך זה תמיד נדמה שסבתות, הן עם כל כך חזק וכל יכול, כמעט בן אלמוות, שלא יכול למות, ושתמיד יהיה כאן" – שרה גולדפינגר בטור מכאיב על רשמים ממותה של סבתה האהובה, ועל רשמים מפרידות בכלל...