הבוקר ראיתי את אליהו הנביא: סבא שלי, רבי משה פחימה

סבא שלי זצ"ל, רבי משה פחימה, נולד במרוקו. הוא היה מוהל. סבא ערך בריתות לשם שמיים, הוא לא היה לוקח כסף. אבל לסבא יש רק בת יחידה, ולבנים הוא לא זכה. לכן הוא אסף את ילדי העיר, והיה מלמד אותם תורה. כידוע, כאשר רב מלמד ילד תורה, הילד נחשב לבנו.

כעבור כמה שנים עלו לארץ סבא וסבתא עם הוריי. סבא אמר לסבתא, בואי ניסע לקברי צדיקים ונתפלל שהשם יזכה אותנו בבן זכר. הם נסעו והחלו להתפלל, ופתאום פנה סבא לאשתו, סוליקה, וביקש ממנה להפסיק להתפלל. הודיעו לו משמיים, הוא אמר, שרק ילדה אחת תהיה לו. ורק אז השלים עם זה.

משה פחימה

כשסבא היה עורך בריתות, לעיתים הוא היה הולך ברגל מרחקים עד הברית, לא לוקח תשלום, ועוד מביא מתנה. שהגיע לגיל מבוגר, מעל 90, הפסיק לעשות בריתות כי הידיים קצת רועדות וחשש שמא חלילה יטעה. אך הייתה משפחה אחת שהפצירה בו שימול את הבן שזה עתה נולד, ולבסוף סבא הסכים.

הברית של התינוק הזה הייתה הברית האחרונה שערך סבא. וכשחזר הביתה לאחר הברית, נראה רועד וחיוור. אמא שלי נבהלה ושאלה אותו במרוקאית, אבא, מה קרה, קרה משהו? והוא ענה לה, גם במרוקאית: רחל בתי, כל חיי הייתי מוהל, ערכתי בריתות עם מסירות נפש עצומה רק לשם שמיים, ובברית הזאת זכיתי לראות את אליהו הנביא. כך סיים בחיוך.

רוצים לספר עם סבא ו\או סבתא שלכם? שלחו אלינו טקסט, עד 700 מילה, פלוס תמונות, למייל egtail@gmail.com הטורים הטובים ביותר יפורסמו כאן באתר הידברות.