חינוך

הקושי בחינוך נובע בעיקר מחוסר ידיעת החינוך, ולא מעצם החינוך. היודע לחנך, לא די שאינו מותש, אלא שמח ונהנה. מה שאין כן אם אינו יודע את מהות ואופי חכמת החינוך, הרי שלא יאהבנה, וכשאינו אוהבה הרי ירגיש במשך כל עיסוקו בה טורח גדול

חינוך הילדים הוא לא תכונה מולדת. יש ללמוד זאת, ממש כמו ללמוד נגינה. גישה לא נכונה לילד עלולה לקלקל אותו לגמרי

נשים ואימהות רבות עושות מאמצים להיות מושלמות. הן לא כועסות לעולם ותמיד עומדות לרשות בעליהן וילדיהן. אבל, כידוע, להיות מאה אחוז, זה מתכון בדוק לתסכולים ולכישלונות, כי זה פשוט בלתי אפשרי. כך מתעוררים רגשות אשמה והכעס הולך וגובר...

וידוי כן של אב לבנו יכול ללמד אותנו דבר מה על חינוך ילדים ועל הדרישות מהם, שלעתים מגיעות למינונים מופרזים

הסכנה הגדולה ביותר המאיימת עלינו אינה במעשי הטרור, אלא בריק התרבותי המביא לגילויי בהמיות ממש ברבים מדי ממיגזרי חיינו

לפני המון זמן, במקום רחוק מכאן, צמח עץ תפוחים ענק. ילד קטן מהשכונה, אהב לבוא ולשחק ליד העץ מדי יום אחרי הלימודים. הוא טיפס לצמרתו, קטף תפוחים ואכל בהנאה, ואחר כך נשכב מתחת לעץ - לחטוף תנומה בצילו. הוא אהב מאד את העץ, והעץ אהב אותו

מה את עושה כאשר חמותך צריכה להגיע לביקור, והילדים המתוקים מחליטים שזה בדיוק הזמן להשתולל בפראות, לדבר בחוסר נימוס, לבכות בהיסטריה, לריב ביניהם, להתלונן על כל מה שמוגש לשולחן ולדבר בטונים צורמים? אין הרבה אופציות, כנראה תרצי לקבור את עצמך באדמה. הבושות... מה עושים?

כאשר כולם רקדו לכבודה של תורה, הבחור עמד מן הצד ולא השתתף בשמחה. הדבר נגע מאוד ללבי. ניגשתי אליו וביקשתי ממנו במאור-פנים להצטרף למעגל הריקודים, אך הוא סירב. ניסיתי שוב ושוב, אך הוא היה בשלו

חסמת את הצרכים החברתיים של הילד? הוא יחפש אותם במקום אחר, ולאו דווקא במקום חיובי יותר

היצור השמח ביותר בעולם הוא תינוק. הדבר תמוה: התינוק הוא יצור סיעודי, התלוי כל כולו בחסדי המבוגרים. האדם המבוגר, לעומתו, עצמאי ובעל נכסים. לאור זאת לכאורה המבוגר היה צריך להיות שמח ואילו התינוק – עצוב

על עוצמתו של עידוד התלמידים, ועל ההשפעה שיש לנו ההורים והמורים בעצם אמירת מילה טובה לכל תלמיד ותלמיד - במאמר שלפנינו

יש להעניק לילד על דרך הממוצע. אין להעניק חום ואהבה יתר על המידה ולא פחות מדי. כדוגמת השמש שאם היא קרובה מדי היא שורפת, ואם היא רחוקה מדי אינה מחממת

בית הספר "תורה ומדע" בטבריה מציע לתלמידיו, הבאים מבתים שאינם שומרי מצוות באופן מלא, שילוב מיוחד של תורה, מדע, לימודי ליבה, התמודדויות חינוכיות, עבודת המידות ואפס אלימות. בראיון מיוחד מספרת מנהלת בית הספר, זוהר כהן, גם על מיתוס שהתנפץ מזמן

הם מגיעים ממשפחות חילוניות, אבל הוריהם החליטו לשלוח אותם למסגרות חינוך דתיות. את החששות החליפה שביעות רצון גבוהה מהחינוך לערכים, לצניעות ולמורשת. סיכום עיקרי הכתבה ששודרה לאחרונה בחדשות ערוץ 2

לאחרונה התפרסמה כתבה בנושא: "האם בנתניה יש מספיק מוסדות לחינוך מיוחד?" בתור אמא לילד שהוגדר כלקויי למידה ברמה גבוהה עם הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות נושא הכתבה מאוד עניין אותי, הזדעזעתי. על מנת שתבינו למה, אתמצת תקופה המתפרסת על פני חמש השנים האחרונות

נדהמנו לראות את שיתוף הפעולה של הילדים בתענית הדיבור המשפחתית שיזמנו: הם לא רבו אפילו פעם אחת, הגדולים עזרו לקטנים בלבישת הבגדים, הזכירו להם לברך ברכת המזון, וגילו אחריות בכל נושא אפשרי

יש לנהוג עם הילד אך ורק ביד רכה ובאמירה נעימה. בכוח הזרוע זה לא יעזור, זה רק ישבור!

ילד שאוהבים אותו, לא די שלא יפריע אלא יפתיע, הוא ילמד בחשק ורצון. עם אהבה, אפשר לחולל פלאות אצל כל אדם ועל אחת כמה וכמה אצל ילד שזקוק לכך כאוויר לנשימה

יש פתגם האומר: "אין ילד רע, יש ילד שרע לו". על ההורים לאהוב את ילדיהם באמת, ולהרעיף המון חום ואהבה. שאם לא כן, לא יועילו כל היועצים למיניהם

מגיל 13 אין מצווה על האב לחנך, אך יש עליו מצווה אחרת, להוכיח