יהדות

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה נורווגיה על ידי גרמניה הנאצית. בית הכנסת הופקע ושימש כמחנה צבאי, וסמלי מגן דוד בחלונות הוחלפו בצלבי קרס

כל דתות השקר בנויות כמו פירמידה הפוכה, כי כל הסמכות וההוראות שלהן מגיעות מכוח אמונה באדם בודד שיכול לשקר או להזות. הבורא, שברא את האדם בחוכמה כה אדירה – לא ימסור את תורתו בדרך שכל אדם יכול לזייף

הרעיון נשמע נועז, ומישהו שאל חרש: "וכי זו דעתו בלבד?". אך הרמב"ם הקדים את השאלה והשיב באיגרת: "ואל תזלזלו בפירוש הזה, שכן כך פירשו גם אנשי תבונה: רבי משה גקטיליא ורבי יהודה אבן בלעם"

מה הקשר בין קינוח האף לגלידה שבסוף הסעודה? מאיפה הגיעו הנמושות, ולמה אנחנו חושבים שהן חלשות?

שמונים שנה אחרי גירוש של יהודי מישקולץ, מוקם מרכז יהודי היסטורי בעיר, אשר ישרת את אנשי הקהילה, ואת האלפים שמגיעים לקברו של רבי ישעיה מקרעסטיר

כשהגיע לשם, ראה מחזה מפעים. בתוך האולם הצר והפשוט ישב הרב עצמו, עטור בזקן כסוף ופנים מאירות, מוקף עניים ונזקקים. לוחש מילה טובה לזקן כפוף, מניח יד על כתפו של יתום קטן, מספר מעשה חינוכי ומחיה את נפש השומעים. כולו אהבה, כולו חסד. לא ניכר עליו שהוא מגדולי הדור – אלא כאחד מהיושבים

מתוך הסמטה החשוכה, בצעדים חרישיים ומחושבים, פסעו שני אנשים הדורי פנים. גלימותיהם הארוכות רטטו ברוח. האחד מהם אחז בידה של ילדה קטנה, עיניה פעורות מאימה ושערה פרוע. פניהם היו מתוחות, לחוצות

שמש אפרתי, ילידת הקהילה היהודית העתיקה בחבאן שבתימן, מספרת על ילדות ברובע יהודי מפואר, מנהגים ייחודיים ששמרו על קהילה מבודדת, המסע הדרמטי לישראל והשליחות המרגשת של שימור המורשת בביתה במושב ברקת

ורבים מהם באו לרב. לבחורים צעירים, עיניים חכמות ושפתיים שואלות, לא הייתה כוונה רעה – אבל רוחם נתבלבלה. הרב שמע את שאלותיהם, חש בכאב את הסדק שנפער. ובתוך כך גמלה בלבו החלטה נמרצת

עם המהפכה האסלאמית ב-1979, הוחמר מצב היהודים. תוך עשורים ספורים נותרו בטהרן רק אלפים ספורים, ללא הנהגה רבנית יציבה, ובחינוך – מורים מוסלמים מונו, והשבת חדלה מלהיות יום מנוחה מוכר. ובכל זאת – יהדות פרס לא נעלמה

במשך דורות רבים איש לא ידע מי חיבר את הספר. היו שחשבו שמדובר בנזיר נוצרי חכם, אולי אחד מחכמי ימי הביניים שפשוט בחר להישאר אנונימי. אלא שיום אחד הגיעו חוקרים לגילוי מפתיע במיוחד

שקט נופל כשהדלת נפתחת, ורבנו תם, בן ביתו של רש"י, נכנס לאולם. הקהל כולו קם על רגליו. ראשו עטור כיפה שחורה, זקנו ארוך, יורד על מידותיו, ובעיניו בוהק ניצוץ של תבונה אין קץ. בצעדים מדודים הוא פוסע לעבר הבימה, וכשהוא עומד, דומיה משתררת. הכול שותקים. הכול ירֵאים

לאחר גירוש ספרד ב-1492 נשארו הרבה אנוסים – יהודים שנאלצו להתנצר אבל שמרו על יהדותם בסתר, לעיתים תוך סיכון חייהם. חלקם חשבו שאם יעברו ליבשת אמריקה החדשה, הם יהיו רחוקים מציפורניה של הכנסייה, אבל זה לא תמיד עבד

הקהילה משגשגת ומתפתחת, ובמהלך השנים, רוחות רעות נושבות בגרמניה. פרעות תתנ"ו משאירות את האומה היהודית חרוכה ומדממת. גדולי ישראל נרצחו, ספרים נשרפו וקהילות שלימות נחרבו

הוא מנסה את "מודה אני" ו"אדון עולם", אבל הזקנה איננה מכירה את נוסח התפילה המקורי בלשון הקודש. כבר בראשית המפגש הוא הציע לומר "שמע ישראל", אבל הזקנה הגיבה גם לזה באטימות, היא לא יודעת מה זה "שמע ישראל"

"אני קודם כל יהודי, אחרי זה שחקן": צפו בדבריו המרגשים של השחקן והסטנדאפיסט, שמואל וילוז'ני

הוא נחרד מן העדויות, נבוך מן ההשוואות. פתאום הבין: הורדוס לא היה שליח הקדמה, אלא אויבה של הרוח היהודית. הוא דיכא כל התנגדות, הפקיע כל אוטונומיה דתית, והלך שבי אחרי תרבות הזרה לעם שעליו שלט

המסע לאיטליה סימן את תחילת הקריירה הגדולה שלו: הוא הגיע לארץ זרה, שבה יהודים נתקלו לעיתים בדחייה, אך בזכות כישרונו ונחישותו השתלב באוניברסיטת פדובה והגיע למשרה רמה – הישג נדיר שמעיד על גדלותו. אך בתוך כל ההצלחה הזו, אליהו לא שכח מאין בא