טורים אישיים - כללי

"רבי נחמן מברסלב אומר בהרבה מאוד מקומות שתכלית העלייה - ירידה. כל אדם שנתקל במילים האלה בפעם הראשונה חושב זה משפט בלי היגיון, אבל לא. זאת לא טעות. תכלית העלייה היא באמת הירידה" – חיה הרצברג בטור מאלף שישנה לכם את ההסתכלות על ניסיונות וקשיים מהקצה אל הקצה

"שנים רבות חלפו עליי בכאב ממש גדול שאפילו לא ידעתי להגדיר. הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל לא הבנתי מה לא בסדר, לא הבנתי מה הבעיה שלי. כל הזמן אמרתי לעצמי: "אסור להתלונן. יש אנשים עם בעיות ממש קשות. ולך הכל כל כך טוב, אז מה לא בסדר?", לא ידעתי להגיד. הרגשתי שבאיזה מקום יש איזו מסיבה ואותי לא הזמינו. באיזה מקום קורה משהו אמתי ואני לא מרגישה שאני מספיק שם. הרגשתי כאב שלא ידעתי לתת לו מילים" – חיה הרצברג בטור מיוחד על כאבים וגאולה

הרב דוויד שווארץ לימד אותי את השיעור אולי החשוב בחיי, עד שהסתלק בי׳ תמוז תשע״ג - רק חודשים ספורים לפני שבכורי נולד, ומאז נושא את שמו. הוא לימד אותי על לב טהור וזך, חף מיומרות העולם הזה. לימד אותי על אהבת-חינם. בזכותו חיי השתנו. לנצח

ההתקפות על התבטאויות של הרבצ"ר, התבטאויות אלמנטריות באוזני כל יהודי שומר הלכה, רק מוכיחות את המציאות בה אנחנו חיים: בעיני 'הציבור הנאור', לרב יש לגיטימציה רק אם הוא לא חושב ומתבטא כמו רב

תקשורת בין אישית טובה, יכולה לשדרג אותך. איך תעשי את זה נכון?

תמיד אהבתי את השם שלי, על אף הצורך להסביר אותו שוב ושוב לאחרים. אז למה, החל משבת האחרונה, קוראים לי אוריין יסכה?

כהעסיסיות נפרצת והמקלדת חוגגת, אוריין רייס במחשבות והרהורים בעקבות אסתי ויינשטיין

תולעת הקנאה, מכרסמת נתחים נתחים מתוכך. מתי היא מגיעה אליך, ואיך תצליחי לעמוד מולה?

בפוסט מיוחד בפייסבוק תוקף אבישי בן חיים את האופן בו סיקרה התקשורת את הפרשה וחותם: "השבוע נעשה עוול בישראל"

כשטרגדיה מכה אנשים שאיננו מכירים, אין לנו שום זכות לטעון שאנחנו מבינים מה קרה כאן. לכל משפחה יש חיים סודיים משלה, חיים שלאנשים מבחוץ – אין עליהם שום מושג

הידעתם? יש תיעוד ותיוק לכל שקר שלכם, והוא עתיד להיחשף

כשהמרגלים שלך נכנסים לפעולה, הכל משתנה. מה באמת כוחם, ואיך הם משפיעים על תוצאות מעשייך?

הסיפור כביכול הסתיים בהפי-אנד, אבל אני עדיין מתפללת על גלעד שליט. יש משהו נוסף שעדיין לא קרה

תחושת החסר שלנו נובעת מתוך דפוס הקיים כמעט בכל אדם – הוא בטוח שמגיע לו. אנחנו בטוחים שמגיע לנו הכל - בריאות, כסף, אוכל, ילדים, זיווג, בית וכו'. אבל האמת היא, שלא מגיע לנו כלום

אחרי שתחזקה בלוג פופולרי, ותיק ואהוב באתר mako, עוברת אוריין רייס לאתר הידברות עם טור שבועי חדש - "מבעד לצמתך". והפעם: "נדמה לי שהתבלבלת. אני אבדתך, לא להפך"

אחרי 8 שנים בתשובה, חוויתי משבר מסוג אחר, וחיפשתי שוב את מקומי האמיתי בעולם היהדות. בספרי החסידות קוראים לזה "תשובה על תשובה". ומה מצאתי? אמת. רק קצת אחרת

כל הזמן אומרים לנו כמה חשוב להעריך את מה שיש לנו וכמה אסור להתלונן. אז האם מותר לי לקטר בפני ריבונו של עולם? האם מותר לי להתלונן כשקשה, כשכואב? האם זה לא לשון הרע או כפיות טובה?חיה הרצברג בטור שילמד אתכן שיעור חשוב

לכולנו יש בפנים צעקה. אחת כזאת כמוסה שאנחנו לא מרשים לעצמנו להודות בה אף פעם. עטויים רוב הזמן במסיכות הכי יפות. יכולים לשקר את כולם, אבל רק לא את עצמנו ולא את הבורא... אז איך זוכים לישועה אמתית? צועקים באמת

מכירות את זה שאתן מרגישות שאתן לא מפסיקות להלקות את עצמכן, ולהרגיש כמה אתן חסרות ולא מוצלחות? בינינו, כמה אנשים מסתובבים בינינו, שכל כך היו רוצים לאהוב את עצמם באמת, ופשוט לא מצליחים? אז זהו, שחיה הרצברג גילתה את השיטה. קוראים לזה: "לאהוב את עצמו עם ה' יתברך"

כל אחד מאיתנו, אם היה הולך לשעה של טיפול אצל מישהו שלמד להקשיב – ללא ספק היה נפתח לו הלב. אז איך למרות העומס הבלתי אפשרי, הרעש מסביב והיצר הרע הזה, אנחנו יכולים להגיע למעין 'שיחה מרפאה' עם הקב"ה? חיה הרצברג מלמדת איך יוצרים שיחה מרפאת עם הבורא

כל אחת, בכל יום מחדש, צריכה לעשות תפילה פרטית. כמה דקות של שקט, רק את והריבונו של עולם, לרגע אחד של שקט, ניתוק מכל הרעש של העולם. אז איך בדיוק עושים את זה? חיה הרצברג מלמדת שיעור לחיים, במדור "שער הלב"

עוד יום עובר ואת עייפה ומותשת ומרגישה שאת מתפוצצת. את כל כך רוצה לדבר עם ה' ולספר לו על מה שכואב לך... אבל אז את חוששת שאחרי כל הטוב שהוא מרעיף עליך, אולי זאת כפיות טובה להתלונן עכשיו? מצד שני, אם לא תהיי אמיתית איתו, עם מי כן? חיה הרצברג מסירה את כל הספקות

מכירים את זה שאתם פוגשים אדם כלשהו, ולא מבינים למה בכל פעם מחדש משהו אצלו 'מקפיץ' אתכם? חיה הרצברג בטור מיוחד של "שער הלב", שמסביר איך כל אדם שאנחנו פוגשים – הוא בעצם השתקפות של עצמנו

את המשפט הנפוץ הזה, בודאי שמעתם גם אתם לפחות פעם אחת בתהליך ההתקרבות שלכם חזרה לחיק היהדות. אז האם חזרה בתשובה היא באמת נחלתם של חלשי אופי ומוכי ייסורים? אפרת כהן בטור נוקב

בהמולת הסערה המתחוללת סביב הבקשה להציב מחיצה לריקודים נפרדים עבור הסטודנטיות הדתיות למשפטים באוניברסיטה העברית, נשכחה לחלוטין שאלה חשובה יותר: למה סטודנטית דתיה צריכה בכלל להשתתף בנשף ריקודים מעורב?

למה יש יותר קומוניסטים מרפובליקנים בפקולטות אמריקאיות, ואיך זה קשור לפרופסורים ישראלים אנטי-ציוניים ולהתנגדות לתכניות לימודים נפרדות לציבור החרדי?

כשעבדתי במשרד לאזרחים ותיקים, הייתי אמונה על פניות הציבור בלשכת השר. אני זוכרת את א' - קשיש, ניצול שואה, שהיה מתקשר כמעט כל יום ללשכה, כל פעם בתואנה שונה

בכל לילה, שנייה לפני שאני נרדמת, אני עוצמת עיניים ואומרת: "אבא, תודה על המשפחה, על הבריאות, על הילד, על כל מה שעברתי, תודה על הפרנסה, על החברים, על השמחה אבל יותר מהכל – תודה, אבא, על התשובה"

"חיה רבקה, זכרונך לברכה. עד אתמול עוד היית כאן, אתנו, בעולם הזה". טור פרידה מדמם

בפרשת השבוע אנחנו לומדים על הקרבת הקורבנות: הפיכת הבהמה, הבהמיות – לריח ניחוח להשם. מהי הקרבת הקורבנות של חיינו? ואיך מציאות חיים מייגעת וחדגונית – יכולה להפוך לסיפור אחר לגמרי?