טורים נשיים
אוי, לא! דרכתי על נמלה
בעולם מקובל לחשוב שישנן ארבע דרגות בבריאה, אך היהדות מחדשת שיש חמש דרגות. נמלה היא לא ילדה, זה ברור. אך גם גוי הוא לא יהודי
- רותי קניג
- ט"ו שבט התשפ"ד
"אוי, אמא, דרכתי על נמלה. מסכנה", ריחמה בתי בת השבע, "בטח כואב לה מאד עכשיו".
אנחנו יודעים שלבעלי החיים ישנם מנגנונים שונים מלבני האדם, ורק דימוי ההאנשה שקיים בנו מטעה אותנו לחשוב שהם חווים את הכאב כמונו.
זו הסיבה שלאחר המבול התיר הקבה לשחוט בע"ח ואף להנות מבשרם. כדי שההבדל בין הדרגות השונות בבריאה יהיה ברור.
* * *
בעולם מקובל לחשוב שישנן ארבע דרגות בבריאה, אך היהדות מחדשת שיש חמש דרגות.
נמלה היא לא ילדה, זה ברור. אך גם גוי הוא לא יהודי.
הוא מסוגל לדבר דיבור אחד ולהתכוון לדבר אחר. רק שאנחנו עורכים האנשה או אולי היהדה (מלשון יהדות) ומתרגמים את ההתנהגות של הגויים לשלנו. אנו טועים לחשוב שגם להם יש חלק נשמתי- רוחני כמו שלנו.
אז זהו, שלא!
יהודי הוא לא גוי! הוא לא יכול ללבוש בגדים של גוי, לא לאכול מאכלים של גוי, לא לצפות בתכנים של גוי ולא להתנהג כגוי.
נראה שהאירועים האחרונים דווקא עושים עבודת הסברה עמוקה מאד בעם היהודי בקשר לכך. שמאלנים רבים, שהעריכו כי הערבים רק זקוקים לכבוד ומקום בטוח כדי שיירגעו – קולטים באיחור כואב, כי טעו.
גוי פשוט בנוי אחרת. לא משנה מה תעשה עבורו.
* * *
ביום חמישי שעבר נכנסתי אל המעון כדי לקחת את בתי הקטנה, ולתדהמתי גיליתי שבונים מחוץ למבנה, ושישה ערבים מובהקים עובדים שם במרץ. לאור המצב הנוכחי נחרדתי שדלתות המעון הפתוחות לרווחה יארחו ערבים ופניתי למנהלת לבירור.
כשיצאתי עם העגלה אל השביל הבוצי, עמד שם ערבי צעיר, נחמד, ושאל אותי במבטא גרוני: "את רוצה לעבור?", ומיד סידר לי בחריצות מעבר נח ובטוח לעגלה.
נמלטתי מהמקום מהר ככל האפשר, וחשבתי לעצמי שמה שאנחנו רואים בעיניים זו לא המציאות.
אנחנו רואים בן אדם, הוא נראה נחמד, מדבר יפה, רוצה לעזור, כביכול, אך אם רק תהיה לו אפשרות הוא ישמח לערוף ראשי יהודים בקלות וגם לנגב פיתה בחומוס בעוד ידיו מגואלות בדם (ראו ה-7 באוקטובר).
* * *
"אין צייר כאלוקינו" – בכלל, כשאנו מסתכלים על דברים בטבע, הם לא באמת כפי שהם נראים לנו. הטבע היא מציאות משתנה בידי בורא עולם.
פעם קראו לשיעורי הטבע בבית הספר שיעורי הסתכלות. זה מקסים בעיני, הלוואי שיחזרו לשם היפה הזה, שמספר שאין טבע בעולם,
ישנה הסתכלות בפלאי הבריאה.
בעשר המכות, הקב"ה הוכיח לפרעה ולעמו שאין מציאות של טבע בעולם. אתה רואה מים? אז אתה חושב שאתה רואה. הנה, במאמר פיו של ה' הופכים הם לדם. ובכל מכה הגביה הקב"ה את ההוכחה הזו בעוד קומה.
הנה, הקב"ה מנהיג את כל היצורים שקיימים על הקרקע – דם, צפרדע, כינים, אחר כך את אלו שמעל הקרקע – ערוב, דבר, שחין... ולבסוף הוכחה שהקב"ה שולט על צבא השמים – ארבה, חושך, ברד.
מכירות את זה שאת מחפשת את המשקפיים או את הטלפון שלך, ופתאום צוחקת כשאת מגלה שהם היו לידך כל הזמן?
כשהגר יושבת עם בנה ישמעאל במדבר, בוכה ומתפללת למים, כתוב "ויפתח אלוקים את עיניה ותרא באר מים". הבאר היתה קיימת שם מקודם, אלא שעד שהקב"ה לא פתח את עיניה היא לא ראתה אותה.
כמה דברים עומדים מול עינינו ואנחנו לא רואים?
מן הסתם, גם הסנה הבוער בו דיבר משה רבנו עם השם, בער שם קודם, ואולי עברו אנשים רבים במקום, אלא שהם לא פקחו את עיניהם לראות.
* * *
"ה', למה בשיח קוצני עלוב כזה?", שאל משה רבנו ליד הסנה הבוער.
"עמו אנוכי בצרה", ענה לו הקב"ה, כשעם ישראל שרויים בצער, ה' לא מתגלה על אילן יפה.
לא ישן על מיטה, כביכול, או אוכל כרגיל....
* * *
בשבתות אלו אנחנו קוראים את פרשיות גאולת עמ"י ממצרים. עמ"י מיוזעים וממוטטים מעבודה מפרכת, מתבשרים כי משהו מתחיל לזוז, הם עומדים להיגאל! אלא שאין להם אף טיפה אחת של כוח להאמין, להתכונן.
הם עסוקים בעבדות, ובתוכם חווים חוויית עבדות עמוקה כל כך, עד שכשהקב"ה כבר מוציא אותם בניסים שלא היו מעולם מארץ שאיש לא הצליח להמלט ממנה, הוא צריך לסובב אותם דרך ארוכה ומפותלת, כדי שלא יתחרטו וירגישו פתאום רצון לחזור לעבדות.
* * *
לפני שבועיים, התוכי שלנו ברח מהכלוב. מדובר בבן בית משך כמה שנים, תוכי פיקח שהיה מאולף וידע לדבר ממש משפטים, להכניס מטבע לקופת צדקה ולתת נשיקה... ביררנו כיצד ניתן להשיב את האבדה לכלובה, ושמענו מאנשים שתוכי פעמים רבות חוזר אל הכלוב מרצונו, גם לאחר חצי שנה.
אחר כך מישהו סיפר לי שהיו אנשים ששוחררו מאושוויץ לאחר השואה וטענו כי הם רוצים לחזור לגיטו. שם היה "טוב", היו גרעינים, היה מים, היה כלוב מוגן... ובעולם הריק שבחוץ היתה התמודדות לא פשוטה עם עבודה, חזרה לחיים, התמודדות עם הטראומות והכאבים והאובדן, חזרה לחלק המעשי של החיים, הדורש, הקפדן....
* * *
השבוע התוודענו לאסון הנורא של 24 נופלים צעירים. דמינו כיתה של 24 תלמידים, דמינו את כולם גדלים והופכים לבעלי משפחות, או בחורים בוגרים... 24! בחורים צעירים מידי שנהרגו ביום אחד, וחברו לעוד מאות נופלים במלחמה העקובה מדם והכואבת הזאת.
אסור לנו להסכים למהות של הגלות.
אסור לנו לשכוח שעם ישראל בצרה.
אי אפשר שיעבור יום אחד בלי להתפלל ולבקש על זה. לעשות משהו שייתן כוח רוחני ללומדי התורה, שייתן חיים ללוחמי הקרב.
בואו נפקח את העיניים בעומק, לא בטבע. נבין שקורה כאן מהלך לא טבעי, מהלך ניסי מדוקדק ומושגח לפרטי פרטים.
ניתן יד למהלך הזה בתפילה, בזעקה, בחיזוק. נתרומם טפח אחד מעל מהות העבד שבנו, ונאמין שאנחנו ראויים לחזור למהות של מלכות.
בואו נרצה בכל הכוח להיגאל!
איך אמרה לי מישהי – אם רק נעשה קצת יותר בכוונה את מה שאנחנו כבר ממילא עושים – זה המון.
בשורות טובות!
רותי קניג היא סופרת, יועצת רגשית ומנחת סדנאות לפריצת חסמים ולכתיבה תרפויטית.