בכל פעם שנשבר לך – זה מה שתעשי

נכנסתי להכל בשקל בשבוע שעבר

לקנות כמה פרסים משמחי לבב

לילדיי העובדים על מידותיהם

במבצע הסדר שבביתנו הקט.

מלא צבעים היו שם.

ירוק של ראש דשא תפוח

אדום של תפוח עסיסי על עץ פלסטיק

אפור של שקיות זרעונים מרשרשות

וכתום.

כתום חזק על דף 4A

עם כיתוב בולט:

"זמן לצמיחה אישית".

אוף עם הצמיחה האישית הזאת.

מילה יפה כל כך

שאני מנסה לתרגם לי ב-200 תרגומים

ל....

איך גם אני יכולה לצמוח?

ממש כמו הציורים היפהפיים על השקדייה הפורחת?

אני רוצה להיות

גם שמש

גם אילן

גם חמנייה

גם שקדייה

גם צבעי הקשת

גם...

תנועתית כזאת

שתמיד חותרת קדימה

כובשת מטרות

מגיעה להישגים

אוהבת את החיים.

רציתי לרגע

להפריע למוכרת

ולשאול,

אם אפשר בבקשה

הסבר קצרצר

על הוראות השימוש

לצמיחה אישית.

כי,

ט"ו בשבט!

אולי הפריחה שבחוץ,

לפחות שאמורה להיות בחוץ

ונכניס בסוגריים את המלחמה הארורה הזאת,

אולי הפריחה היא הזדמנות,

להבין משהו,

שלא הבנתי אתמול.

ותוך כדי שאני משיטה אליה את המוצרים בקופה

ומריצה לי את שאלותי בראש

עלתה לי הוראה.

הוראה חשובה בעצם.

כי כל חמנייה

ושקדייה

וגם הצמח שבגינה

היו פעם -

זרעונים קטנים.

אפלוליים כאלה,

קטנים כאלה,

סתמיים כאלה,

שאולי עברו לך ולי בידיים

והתחבטנו אם דינם

זריקה.

והנה,

אבן מאסו הבונים,

הייתה לראש פינה.

והנה,

אולי זאת ההזדמנות,

שאותם רגעים אפלים,

מלאים בביקורת עצמית על המשקל שלא יורד,

מלאים בבושה על הילדים שלי שלא מספיק "וואו"

מלאים באשמה אכזרית שאני לא מספיק מתאמצת על הבית,

אולי זאת ההזדמנות שלהם,

לא להיקבר בבושה.

אולי זאת ההזדמנות,

להסתכל לעצמי עמוק בלבן של העיניים

וללחוש:

מאמינה בך.

מאמינה בך שגם אם את לא מושלמת,

יש בך כל כך הרבה טוב.

באהבה, בהמון אהבה,

ובתפילה לבורא נפש כל חי,

גם אני,

גם אני,

גם אני

אצליח –

לגדול.

ט"ו בשבט שמח!

באהבה,

אביטל.

אביטל אוחיון היא מטפלת באומנויות, MA, מייסדת המרכז להתפתחות אישית "חזקה מהחיים" לנשים שרוצות להתחבר עמוק לתוכן.