טורים נשיים
מה ההבדל בין קריאה של ספר התורה לבין דעת תורה, ואיך זה קשור למלחמה?
רק דעת תורה צרופה יכולה לתת תשובות גם לשאלות הרות גורל. כי התורה לגבם היא חוכמת אלוקים, ולא ספר חוכמה יהודי שתורגם ליוונית
- נחמה פריליך
- י"ג טבת התשפ"ד
(צילום: shutterstock)חודש טבת הוא חודש שמסמל יותר מכל את הגלות. שם החלה הספירה לאחור של החורבן. שם התחיל זרע הפורענות לנבוט. בחודש זה, יותר מכל חודשי השנה, לילות החורף ארוכים וקרים, והימים קצרים. הם גם סמל לחשכת הגלות הארוכה. בזמן המלך תלמי, חשך העולם 3 ימים כאבל על תרגום התורה שבכתב ליוונית. התורה נחשפה לעיני העמים של האנושות כולה. מאז החלו חומדים אותה מלומדים רבים כדי לקנות ערכים, ידיעות ועוד חוכמות רבות. ברגע שהפכו אותה לספר חוכמה, נטרלו ממנה את סודה האלוקי – וזה החושך הקשה ביותר.
כי כל זמן שהתורה היא אלוקית בעיני הלומד בה, הוא תמיד יחפש את הביאור הנכון ויתרומם כדי להבינה כמה שאפשר. אבל אם הוא לומד אותה כספר חוכמה, הוא ייקח ממנה מה שהבין, ומה שלא הבין – כנראה לא רלוונטי. כל שוחר חוכמה מאומות העולם ידלה ממנה את מה שנוצץ בעיניו. מה שלא מסתדר עם אורחות חייו, יגיע למסקנה שהנכתב שייך לעבר ולא לעולם המתקדם שלנו. לא כן לומדי התורה שמתעמקים בה מתוך קדושה. הם תמיד יבינו שאם לא מסתדר להם משהו, אז הבעיה בהם עצמם, כי עדיין לא הגיעו להשגות אלוקיות, וזה הבדל תהומי (בשם הרב מרדכי לוין).
לצערנו, המציאות היא שהרבה מהיהודים עצמם לא גדלו על שמירת תורה ומצוות. וכשהם לומדים משהו מהתורה, היא נלמדת כמו חוכמה יוונית. וזה החושך שנמשך עד היום.
זה משליך על התקופה שלנו. לא היה דור כה מבולבל ותוהה בערפל כמו בימים אלו, לאחר חורבן הדרום – אירוע שנשפך בו ים של מלל, פרשנויות, סיסמאות; מה אסור ומה מותר, מה מומלץ ומה לעולם לא; האם להיענות לעסקת חטופים במחיר יקר ואפילו טרגי, או להילחם ולא לראות בעיניים. כל מי שהוא חושב שהוא חכם ופטריוט מספיק, ומי שחושב שהוא גאון וקנה חוכמה במדעי המדינה, ומי שטובת האנושות לנגד עיניו, כי הוא למד ורכש תארים רבים, חש שיש לו זכות לומר, להשמיע, למחות, ולהפגין. כל אלה בנוסף למדינאים, אנשי צבא ושדרנים שמשמיעים קולם במרתון שלא מסתיים. וכדי להוסיף לבלבול שנוצר, חלקם מאיימים שאם לא יעשו כדעתם – זו תהיה בכיה לדורות, ומתנגדיהם טוענים בקול חוצב להבות, שאם לא יעשו כדעתם – אז המדינה תחדל מלהתקיים.
בחושך הזה יש נקודה של אור. יש מתג יהודי יציב, ברור, מרומם, שלא תלוי במה יגיד הדוד סם ולא תלוי בדמוקרטיה או במערכת המשפט. לא מזדעזע מאיומי חמאס ולא מבלתי מעורבים. גם לא נמס מדמעות. חכמי התורה שנטע ה' בכל דור ודור יכולים לתת דעת תורה על שאלת הגלות המאיימת. הם לא מבולבלים, לא נופלים מסיפורים היסטוריים, לא נבהלים מסיסמאות יפות ולא מועדים מנוסחאות ופתגמים, לא משנים את דעתם מסיפורי זוועה. הם כן יעזרו, יתפללו, יעשו מגביות, יעשו הכול לשמור על ערבות הדדית.
רק דעת תורה צרופה יכולה לתת תשובות גם לשאלות הרות גורל. כי התורה לגבם היא חוכמת אלוקים, ולא ספר חוכמה יהודי שתורגם ליוונית. לכן הם לא צריכים לזעזע את איל ההון אילון מאסק בסיפורי זוועה, והם לא זקוקים לשירות יועץ התקשורת רונן צור ולא יתפעלו משעת חסד בערוצי התקשורת. שום יחצ"ן לא יקדם את האג'נדה שלהם. הם לא זקוקים לתעמולה, ללוגו או לפרסומת.
יש להם הקוד האלוקי שמוצא תשובות ברורות. ומי שהולך כמצווה ממנו, גם אם התוצאה תאחר לבוא, גם אם הישועה תתמהמה – יזכה בסופו של דבר לגאולה, ועד אז גם לסייעתא דשמיא.
באותו עניין, שמעתי על אדם ששאל מדוע החיילים צריכים להזיע ולהסתכן בתנאים קשים, ואילו בחורי ישיבה יושבים ולומדים בתוך אולמות מרווחים וממוזגים.
אז אני פונה לאותו שואל, ומקשה בחזרה. האם זה צודק שאנשי בקרה של מטוסי קרב יושבים בחדרים ממוזגים, ואילו עמיתיהם מסתכנים בסמטאות עזה? האם צריך להוציא את כל ההנדסאים אנשי הבקרה ופקחי הטייסות כי גם הם צריכים להזיע ולהסתכן?
ברור שהם חשובים למערכת הלחימה, ובלעדיהם הכול קורס. ואם כך, למה לא לתת להם חדר ממוזג? להיפך, ככל שיתנו להם תנאים נוחים יותר – כך יעשו את עבודתם בצורה טובה יותר.
ואם כן, על אחת כמה וכמה ללומדי התורה. אם בחורי הישיבה מפריעים לך כשהם עושים תפקידם בחדרים ממוזגים, סימן הוא שהעיקר אצלך חסר מן הספר. הם שאוחזים בהגה ההצלחה, הם שתורתם היא מקור ההצלחה ובאורם מאירים ומנווטים את האנושות. הם אלו שבשבילם נברא העולם. האם זו לא חובתנו לתת להם תנאים של vip?
ולסיום (מתוך מאמרו של הרב דב אהרונסון), כתוב "ואמונתך בלילות...", כי בלילה הכול חשוך ונעלם מעינינו. דווקא אז יש לצפות לישועה ביתר עוז, ככתוב "לישותך קיויתי ה'". רש"י מפרש שפה רמוז מעשה שמשון הגיבור. אין להעלות על הדעת חושך גדול יותר ממצבו בעת שעקרו את עיניו, נטרלו אותו מכוחו והוציאו אותו למקום ראווה כדי להגביר את שפלותו לעיני אלפי פלישתים. בשיא החושך הוא מתפלל מקירות לבו: "זכרני... וחזקני נא אך הפעם הזה...", כדי לנקום באויביו. מתוך מצבו הנואש שאין למטה ממנו, החזיר לו ה' את כוחו והצליח להפיל את הבניין על יושביו.
סוד הגאולה הוא עד כמה עומק הצפייה. ועומק הגלות היום הוא התקווה שתמהר להביא ישועה ברחמים, כמו שכתוב "לישועתך קיויתי ה'...".