כל התכנים של אביטל אוחיון

לא משנה איך תאיימו עלי, לא משנה אלו סרטונים תפיצו ברשת, לא משנה שתפגינו עם דגלים ענקיים ברחובות, לא משנה כלום. יהודי יש לו כוח פלדה, יהודי יודע למסור נפש

תשאלי את עצמך איך את מרגישה, ולרגע תרגישי אהבה שמתפרצת בתוכך ושוב אחר כך דעיכה ותחזרי למחשבות הטורפות שלך

תביני, שום מטפלת לא תוכל לעזור לך אם לא תסכימי עם עצמך לפגוש את הכאב שלך, אם לא תביטי בעיניים במה שכואב לך, אם לא תתרגלי מיינדסט חדש לתודעה שלך. תקומי. רק ככה מתקדמים

ללכת לתהליך טיפולי זה לא נוח. לעמוד ולומר לעצמי מול המראה, אני זקוקה לעזרה, זה צעד ששייך לאמיצים. זה צעד לאלה שמוכנים לדרוך גם בחוסר נוחות

לא צריך לחכות לקוסם, זה לא מסובך או דורש מאמצים עילאיים, זה פשוט עניין של רצון הלב, של התעוררות. זה לפקוח את העיניים ולבחור לנקות ולגעת במה שלא נגעתי אתמול

מילת המפתח במסעות הריפוי שלנו היא: עצמאות. עצמאות לנפש. עצמאות לגדול. עצמאות לרפא. עצמאות שבונה בתוכך ביטחון

כדי להגיע לגאולה פנימית את צריכה ללמוד להיות שם בשביל עצמך. לחזק את עצמך שכואב לך, להכניס לעצמך ביטחון כשפחד משתלט שם בחוץ, לחדש את האהבה והקבלה שלך אל עצמך, רק את יכולה להיות שם עבור עצמך

אביטל אוחיון על 3 תובנות מהרגעים המרטיטים בעזיבתו של שר התורה: כל אחד יכול להיות מנהיג, אל תפסיקי להאמין, והחיים קצרים בשביל לבזבז אותם

ישועה תבוא לעם ישראל, אסתר יקרה. איתך או בלעדיך. זה בכלל לא דיון. את רוצה להיות צינור להורדת הישועה, או לא?

ברפואה פיזית - זה פשוט. כל מה שאת צריכה הוא לגשת לרופא משפחה, לבקש תרופה, לבלוע כדור כל יום בעקביות, וזה עובר. פשוט ונוח. ברפואת הנפש זה לא עובד ככה

אני רוצה לתת לך נוסחה של 3 שלבים שתעזור לך למוסס את הלחץ, להכניס אותה לפרופורציות, ולשמוח באמת בתקופה המיוחדת שמתדפקת על דלתנו

זה לא פוטוגני לדבר על זה שלפעמים אנחנו נכשלים, אז מחביאים את זה עמוק בבוידם ומזהירים לא לגלות לשכנים. אבל זאת האמת

מגיע לך שקט, מגיע למילים שלך נוכחות, מגיע לך רגע להיות כאן. להיות. והמילים? בסוף הן תבואנה, אבל הן תהיינה מדויקות יותר, אמיתיות יותר, מחוברות יותר

קשה להפסיק, קשה להיגמל. אז מה עושים עם המשיכה למתוק, ואיך מתמודדים עם התמכרות לאוכל?

אביטל אוחיון, מומחית להעצמה נשית, חולקת איתנו חוויות מחדר הטיפול, והפעם: "רק צריך ללמוד איך באמת לאהוב, קודם כל את עצמך, רק צריך לצמצמם רווחים של פחד בחיבוק גדול, ואז, אוהו, אין מילים לאושר"

תניחי את "הצל" וכל המחסומים בצד. תאמיני לי, בסוף הוא ילך לו לדרכו, ואת, תפרסי כנפיים אל החופש להיות

כמה קל ליפול במלכודת הזאת ולהרגיש שהילדים צריכים לרפא את הפצעים שלנו, לתת לנו את הכוח שחסר בנו. אבל, אם נסתכל רגע בכנות במראה, אז לא

"פגשתי אותה בגינה, ילדה בת 9 עם פיגור. ואז הגעת את, אמא שלה, ונתת לי שיעור עמוק לחיים"

תאמרי לעצמך: "יש בי אור, ברגע זה ממש". זהו, לא צריך יותר. תזמיני אותו - הוא יגיע. תדברי לעצמך לאט, תני לדברים הטובים לחלחל בך, והם יחלחלו. ממש כמו מים לאדמה צמאה