ככה תעלי את הביטחון העצמי אחרי שעשית טעות

12 שנה אתה לומד את שחשקה נפשך

עם חול עד הצוואר ועץ חרובים.

היו רגעים שהתגעגעת לאשתך ולבית שאתה אוהב,

אבל יש לך פלדה כזאת שלא נשברת.

בר יוחאי נמשחת אשריך.

כולם מוחאים כפיים ואני מנגבת דמעות.

מפחיד להסתובב היום ברחובות,

כל פועל עם תנועה חשודה מריץ סרטים בראש

שהנה קורה עכשיו הפיגוע הבא

ונראה מי יעלה בטבח חס ושלום.

אבל, טעות קטנה.

יש ליהודים פלדה כזאת שלא נשברת.

לא משנה איך תאיימו עלי,

לא משנה אלו סרטונים תפיצו ברשת,

לא משנה שתפגינו עם דגלים ענקיים ברחובות,

לא משנה כלום.

יהודי יש לו כוח פלדה,

יהודי יודע למסור נפש.

זה בדיוק גם ככה עמוק בנפש,

לתוך הדבר הזה שנקרא ערך עצמי.

באחת ההרצאות שמסרתי לאחרונה

פתחנו את הקלפים של הטעויות שלנו.

אני מדברת על הרגע הזה שאת קולטת שטעית,

ואת משלמת על ההחלטה הזאת ביוקר.

שכחת להודיע לבעלך שאת מאחרת היום בקניות

את פותחת את הדלת,

קולטת את הטעות.

הנה את רואה אותו רותח מדאגה,

יודעת שמצפה לך שיחת מוסר מעיקה,

עם הטחות זה-לא-פעם-ראשונה-שזה-קורה-לך.

ואז עולה לך הקול הזה בלב:

"נו באמת, על מה הדרמה?

אני בן אדם, לא שמתי לב!".

וזה בדיוק מיתוס החולשה.

הקול הזה שאומר לך שאת 0

ולכן תגני על עצמך כמו לביאה

ותתקיפי אותו חזרה,

שלא תרגישי את המפלצת הזאת שנקראת דחייה.

ואז מתחילה המתקפה,

אתם הולכים לישון טעונים.

במקרה הטוב - בבוקר עובר.

במקרה הגרוע - לא.

אם את רוצה לגדול באמת -

תתני לעצמך מסירות נפש.

זה רגע בו את מקיימת שיח פנימי ואומרת:

"שכחתי להתקשר להגיד לו שאני מאחרת,

הוא צודק.

אבל ברגע הזה ממש

אני מחבקת את עצמי חזק

מתוך מסירות נפש.

אני מוכנה לאהוב את הטעות הזאת שקרתה לי,

ולהתנצל עליה.

הוא כועס עלי עכשיו

גם אני כועסת על עצמי.

אבל אני מוכנה לאהוב את עצמי למרות הכל.

להסכים לאנושיות שלי ולזה שאני לא מלאך,

רק אדם.

וכן, אני קמה עכשיו,

מתנצלת".

מסירות נפש,

נגד כל הסיכויים.

לאהוב את עצמך,

למרות שטעית.

ובאופן הכי פרדוקסלי בעולם -

דווקא האהבה תגרום לך,

לתקן.

אביטל אוחיון הינה מטפלת באומנויות M.A, מומחית לחיזוק הביטחון העצמי ומייסדת בית הספר לאימון טיפולי בשילוב אומנויות.