כל התכנים של אפרת ברזל

כשהתחתנו, הסתבר שאני לא יודעת לעשות חביתה. הייתי מתלבטת דקות ארוכות מתחת למחבת על הגודל הנכון של הלהבה בהתאמה לביצה. בשלב המתקדם יותר שכרנו בשלנית

ד"ר רבקה מצנר, עו"סית קלינית ופסיכותרפיסטית, חוקרת הקשר בין קבלה, חסידות ופסיכואנליזה, שבנה, ישראל הי"ד, נרצח בפיגוע ברמות בשנה שעברה, מספרת לאפרת ברזל על חייו של בנה, הרצח הנורא, וגם על אלול ועל החיים

כדי לעלות על רמזי האלול הפרטיים שלך, חפשי בכנות מה מעניין אותך בחיים, עכשיו. הקב"ה רוצה לשמוע ממך, בהיותו בשדה, מה הנושא שלך כעת, ולמה

אפרת ברזל משוחחת עם מדריכת הכלות הבכירה יוכבד בויאר. איך מדריכים? איך בונים קשר זוגי? ומה בין הקשר שבין בני זוג, לקשר שלנו עם בורא העולם?

"תגידי, נשים באמת אוהבות פרחים? למה אתן צריכות את זה? זה קמל, ואחר כך גם עושה ריח, מי המציא את זה שאתן אוהבות פרחים?"

פעם אחרונה שתקלחי אותם, פעם אחרונה שתחליפי להם חיתול, פעם אחרונה שתנערי מטרנה, פעם אחרונה שתתני לאכול מהלב שלך. הם תסתכל עלייך במבט מעריך וילכו לשחק, והוא בשמיים ישחק, כי הוא, השולט על הזמנים, יודע

"איך אתן מצליחות?", אני שואלת את לירן, "לשמוע, לקלוט, להפנים, ולהחזיר לכל אישה, בספונטניות, מדויקת, אור חוזר, כזה שמראה מבחוץ את מה שהאישה הביאה, מתוכה?"

לפעמים, אף על פי שהמרפסת יפה, כזו עם פרחים ביום ונרות בלילה, נעים יותר להסתכל עליה בשלמותה דווקא מתוך הדירה, או אפילו מבחוץ, מהרחוב, בזום אאוט. בדיוק כמו המבט על הכנרת

אפרת ברזל משוחחת עם הילה טאובר, בעלת תואר שני בטיפול באומנויות, מטפלת זוגית ומשפחתית, והן מחזירות אותנו שלב אחרי שלב: איך נחזור לעצמנו לאחר שיצאנו מדעתנו?

בקצר? שבו על ספסל, על ספה נשפכת, עם גלידה, ברד, על האש, ושימו את מערכת היחסים שלכם עם הילדים בראש מעיינכם. אין מעין מים חיים חשוב מזה. איך מדברים? איך מקשיבים?

אפרת ברזל משוחחת עם בתה, מאיה, על בדידות רגשית של ילדים רגילים. מה קורה בלב שלהם כשאנחנו כועסים עליהם? רמז – מעט שמחה והרבה נקמה

כשאחת הבנות מתחילה להתדרדר: לשפוט או לא? מה בין הלכה לדברים שאינם מקובלים? 4 נערות שואלות את אפרת ברזל שאלות שמעניינות בנות נוער

באותו ערב, כבר לא ילדה, עשינו אחד ועוד אחד וגילינו שהיינו באותו גן. "גן גולן" ו"גן תבור". החזרה הזו הביתה, יום אחרי יום, גרמה לי להתקשר לבעלי מהדרך ולהגיד לו, "שלח לי, שלח לי מהר את השיר הזה שהמלצת לי עליו להתרכז בו ולבכות

בפעם הבאה שאתם מאפסים ילד או ילדה וחושבים שזה שהם זזו הצידה או הלכו לחדר, או מתנהגים פתאום "יפה", כמו שרציתם, אל תחשבו שניצחתם או שפתרתם את הבעיה. בינינו? אולי רק יצרתם את הגל הבא

אז לא חשבתי שאכתוב על זה, כי זה לא מצטלם טוב. זה הצטלם רע. אבל בסוף ראינו משהו ממש ממש טוב

"אמא, לימדת אותי להיות ילדה שמחה, לימדת אותי להיות נערה, לימדת אותי להיות אמא. למדי אותי בבקשה כעת להיות זקנה. יש לך כל כך הרבה מה לתת לי, ואני רוצה להמשיך לקחת ממך"

בעולם הרגשות אין עסק רק עם "רגשות". יש גם עסק עם "נימי רגשות". אז התאמצתי מאוד באותו יום, והשתדלתי מאוד שייצא טוב. ואז בעלי הגיע, ראה וזרק לחלל הסלון, "איזה יופי". קטן כזה. ציפיתי ליותר

נפלאות דרכי ה', איזו מכונה מופלאה זאת הנשמה, שלפעמים מרשה לאדם להציץ ברטרוספקטיבה עצמית, מתוך ההווה, דרך מנהרת האישיות שלך, לראות דרכה את ראשית הרהורי התשובה

אפרת ברזל משוחחת עם חני וינברגר ועם אילנה, אמהות לילדים עם שפה שסועה, על ההתמודדות של הילדים, וההתמודדות של האמהות

דרך העיניים שלך, אני מרגיעה את עצמי. את רואה אותי? אפרת ברזל משוחחת עם בתה, מאיה, על הקשר העמוק בין הורים לילדים