בשביל מה אנחנו צריכות שיביאו לנו פרחים?

"לקנות לך פרחים או לא לקנות לך פרחים? זאת השאלה. ואם כן, אז בבקשה אל תעשי לי שום פרצוף על הצבע שלהם ועל הטריות שלהם ועל תת הזן שלהם, כי אני לא מבין בהם, ואני ממש משתדל, ואני מגיע אל החנות וכמעט מתבלבל. ואני רוצה לשמח, וצריך, ואמרו שזה כדאי בשביל היחסים, ובאמת אני רואה ברחבי הרחובות, פעמים רבות, גברים עם פרחים בידיים לכבוד שבתות וחגים. אז לקנות לך פרחים או לא לקנות לך פרחים?". זה ציטוט מתוך "סתם" ראש חושב של אדם תוהה, שכבר לא יודע מה לעשות בנושא עלי הכותרת של אשתו.

אני מסיימת הרצאה במסגרת היום השנתי שמעניק "קו ההלכה" של הרב ירון אשכנזי, מארגון הידברות, ליועצות הנאמנות שלו. השנה הנושא היה: כמה אנחנו צריכות אתכם, בעלים יקרים שלנו. כמה אנחנו לא יכולות לבד. כמה אנחנו חייבות מכם אור חוזר, אוהב, תומך. כמה כל שיטות ה"אני לא צריכה אף אחד", "יש לי את עצמי", הן פייק אחד גדול שלקוח מאיזה מערב פרוע אחר של עמים שבהם תנועת סחרור האישה הלכה רחוק. רחוק מדי. אנחנו מעריכות ורוצות גם שקט איכותי של "זמני לבד", ויודעות גם לקחת אותם כשאנחנו צריכות, אבל מכאן ועד ההענשה של "אל תקנה לי פרחים, אני כבר אקנה לבד", יש מרחק.

אני מסיימת את ההרצאה והולכת לכיוון המעלית. שם מתחיל קובץ הנשים שאנחנו את הדיון האמיתי. לאוויר נזרקות עשרות "שיטות פרחים", שמהוות בעומק את סיפורי הנתינה והקבלה של כולנו. "אני אמרתי לו שאין לו טעם בצבעים, ושזה מרגיש לי שהוא עושה את זה רק כי אמרו לו, אז שלא יביא". אחת אחרת אומרת: "אנחנו הגענו לסידור נפלא, שבו הוא הקונה אבל אני הקונה".

"מה?", אני שואלת אותה, "לא הבנתי". והיא מסבירה: "לבעלי אין מושג בטעם, והוא כבר ניסה כמה וכמה פעמים, אנחנו כמעט בני שישים, וכל פעם זה נגמר לא נעים. זה נגמר בזה שאני לא אוהבת את הפרחים שהוא מביא, וצריכה לשבת שבת שלמה ועוד קצת אל אמצע השבוע, עד שהם נובלים, עם פרחים שתקועים לי כמו עצם בגרון. הגענו לסידור שהוא עוצר לי בבית וגן ליד חנות פרחים, מחכה לי ברחוב בחניה, כי זה נחשב שהוא קונה לי, ואני בעצמי נכנסת לחנות הפרחים, ואני בוחרת, ואני אומרת למוכרת 'תוסיפי מזה, ותארזי בסרט ההוא', וככה אני חוזרת לאוטו עם זר שהוא לטעמי ושבעלי קנה לי".

"איזה יופי של פתרון", אני אומרת לה. אני מצאתי פתרון אחר, במיוחד אחרי שנים שבעלי שאל אותי, "תגידי, נשים באמת אוהבות פרחים? למה אתן צריכות את זה? זה קמל, ואחר כך גם עושה ריח, מי המציא את זה שאתן אוהבות פרחים?". אלה הרגעים שאת מסתכלת עליו ואת לא באמת יודעת מאיפה להתחיל. אז אצלנו, אני אמרתי לו: "עזוב, בפרחים באמת אל תתעסק. אני יודעת שאתה אוהב לתת. בוא נלך על זה שפרחים אני אקנה לעצמי, אבל מתנות יקרות יותר, כמו בית ומכונית, אתה תקנה לי". הסכים.

 כי העיקר בזוגיות הוא ידיעת הנתינה המשמחת והקבלה המעריכה. זאת הכותרת, ולא העלים שלה.