יש דברים שאת יודעת שזו פעם אחרונה שתעשי אותם
פעם אחרונה שתקלחי אותם, פעם אחרונה שתחליפי להם חיתול, פעם אחרונה שתנערי מטרנה, פעם אחרונה שתתני לאכול מהלב שלך. הם תסתכל עלייך במבט מעריך וילכו לשחק, והוא בשמיים ישחק, כי הוא, השולט על הזמנים, יודע
פעם אחרונה שתקלחי אותם, פעם אחרונה שתחליפי להם חיתול, פעם אחרונה שתנערי מטרנה, פעם אחרונה שתתני לאכול מהלב שלך. הם תסתכל עלייך במבט מעריך וילכו לשחק, והוא בשמיים ישחק, כי הוא, השולט על הזמנים, יודע
"איך אתן מצליחות?", אני שואלת את לירן, "לשמוע, לקלוט, להפנים, ולהחזיר לכל אישה, בספונטניות, מדויקת, אור חוזר, כזה שמראה מבחוץ את מה שהאישה הביאה, מתוכה?"
לפעמים, אף על פי שהמרפסת יפה, כזו עם פרחים ביום ונרות בלילה, נעים יותר להסתכל עליה בשלמותה דווקא מתוך הדירה, או אפילו מבחוץ, מהרחוב, בזום אאוט. בדיוק כמו המבט על הכנרת
אפרת ברזל משוחחת עם הילה טאובר, בעלת תואר שני בטיפול באומנויות, מטפלת זוגית ומשפחתית, והן מחזירות אותנו שלב אחרי שלב: איך נחזור לעצמנו לאחר שיצאנו מדעתנו?
בקצר? שבו על ספסל, על ספה נשפכת, עם גלידה, ברד, על האש, ושימו את מערכת היחסים שלכם עם הילדים בראש מעיינכם. אין מעין מים חיים חשוב מזה. איך מדברים? איך מקשיבים?
אפרת ברזל משוחחת עם בתה, מאיה, על בדידות רגשית של ילדים רגילים. מה קורה בלב שלהם כשאנחנו כועסים עליהם? רמז – מעט שמחה והרבה נקמה
כשאחת הבנות מתחילה להתדרדר: לשפוט או לא? מה בין הלכה לדברים שאינם מקובלים? 4 נערות שואלות את אפרת ברזל שאלות שמעניינות בנות נוער
באותו ערב, כבר לא ילדה, עשינו אחד ועוד אחד וגילינו שהיינו באותו גן. "גן גולן" ו"גן תבור". החזרה הזו הביתה, יום אחרי יום, גרמה לי להתקשר לבעלי מהדרך ולהגיד לו, "שלח לי, שלח לי מהר את השיר הזה שהמלצת לי עליו להתרכז בו ולבכות
בפעם הבאה שאתם מאפסים ילד או ילדה וחושבים שזה שהם זזו הצידה או הלכו לחדר, או מתנהגים פתאום "יפה", כמו שרציתם, אל תחשבו שניצחתם או שפתרתם את הבעיה. בינינו? אולי רק יצרתם את הגל הבא
אז לא חשבתי שאכתוב על זה, כי זה לא מצטלם טוב. זה הצטלם רע. אבל בסוף ראינו משהו ממש ממש טוב
"אמא, לימדת אותי להיות ילדה שמחה, לימדת אותי להיות נערה, לימדת אותי להיות אמא. למדי אותי בבקשה כעת להיות זקנה. יש לך כל כך הרבה מה לתת לי, ואני רוצה להמשיך לקחת ממך"
בעולם הרגשות אין עסק רק עם "רגשות". יש גם עסק עם "נימי רגשות". אז התאמצתי מאוד באותו יום, והשתדלתי מאוד שייצא טוב. ואז בעלי הגיע, ראה וזרק לחלל הסלון, "איזה יופי". קטן כזה. ציפיתי ליותר
נפלאות דרכי ה', איזו מכונה מופלאה זאת הנשמה, שלפעמים מרשה לאדם להציץ ברטרוספקטיבה עצמית, מתוך ההווה, דרך מנהרת האישיות שלך, לראות דרכה את ראשית הרהורי התשובה
אפרת ברזל משוחחת עם חני וינברגר ועם אילנה, אמהות לילדים עם שפה שסועה, על ההתמודדות של הילדים, וההתמודדות של האמהות
דרך העיניים שלך, אני מרגיעה את עצמי. את רואה אותי? אפרת ברזל משוחחת עם בתה, מאיה, על הקשר העמוק בין הורים לילדים
"חכי בשקט", דיברתי אל עצמי. חינוך אמיתי נעשה כשהאדם האחר מסיק מתוך עצמו את ההיגיון והרעיון. וראיתי איך מזונות במקרר שלנו הולכים ומתקלקלים, הולכים ומצטמקים. ורע להם. "המקרר הזה לא מקרר"
"אלו היו צרכים רגשיים מאוד לגיטימיים שלנו כילדים. מה עשינו? פיתחנו בגאוניותנו רעיון לפתרון. דרך לשהות בה בביטחון. שיטה שהמצאנו, 'דרך הגנה', כדי להישמר מכל המפחיד הקיומי הזה, הרע. תנו לי הכל, רק לא להרגיש בושה. כאב. עצב. פחד"
אפרת ברזל משוחחת עם ברכי שילת לקראת ג' בתמוז, יום הילולת הרבי מליובביץ', על משמעות העומק של המילה "ממש"
בשנה האחרונה התחלתי לזלזל. מודה. הדרכון שלי – פג תוקפו, בכלל לא השתמשתי בו. אולי פעם אחת, כשנכנסתי לבריטניה ולא היה לי כוח לחכות בתור של הישראלים. ואז החלטתי לחדש
בל לנו לשכוח שליהודים נכנס אור משלהם דרך הפתחים הייחודיים השמורים רק להם, אלה שנפתחים עבורם רק באמצעות מפתח הקסמים שפותח היכלות, כמו צופן סודי, רק ובתנאי, ברגע הזה שבו הם מחליטים