כל התכנים של פנינה לשם

מסופר על אדם אחד שלא זכה לילדים. הוא עבר מסגולה לסגולה, מברכה לברכה. כשהגיע להתברך אצל אחד הגדולים, סירב הרב לברך אותו. במקום זה, הוא נסע איתו למעבה היער, והותיר אותו שם לבדו: "עכשיו תבקש אתה"

אל תפחדו מטעויות. תנו להן מקום של כבוד. טעות היא לא כישלון, היא למידה. זו הדרך היחידה שבה אדם באמת לומד

כמה חשוב שכל אחת מאתנו תהיה מודעת לזכות שיש לה לסרב. לסרב כי לא נוח לך, או לא נעים לך, לסרב כי את לא חושבת שזה מתאים או מותר או בסדר, לסרב סתם כי את פשוט לא רוצה

לכל נערה מתמודדת יש סיפור – אבל בכולן יש משהו משותף: המבט הזה בעיניים, שמספר על כאב, ולפעמים גם על חוסר תקווה. דווקא משם מתחילה הצמיחה

אי אפשר לברוח מכמות הקושי שנגזרה על האדם. אבל – אמר הרב – האדם יכול לבחור מאיפה יגיע אליו הכאב והעול הזה

הילד צריך להרגיש ולדעת ששיקול הדעת היחיד של ההורים והמחנכים זו הטובה שלו

אנחנו אומרים דברים מתוך דאגה, אכפתיות, רצון להגן. אבל הילדים – שומעים שיפוט, אכזבה או דחייה. לא כי אנחנו הורים רעים, אלא כי אנחנו לא תמיד זוכרים שהמילים שלנו עוברות סינון – דרך הלב שלהם

התקרבנות והאשמה, גם כשהם הכי נכונים ומובנים, מרחיקים אותנו מצמיחה. כשאנו מתרכזים בשינוי שמתחיל בנו, ולא באחרים, שם קורים הדברים הגדולים

כשההורים הם תפוז, מתחת לכל השכבות יסתתר תפוז. לא לימון

ניסיתי לאהוב בלי תנאים, ניסיתי להציב גבולות. בשני המקרים זה נכשל

כשאדם מתנהג כראוי מתוך בחירה ורצון, הוא אדם מחונך. אבל אדם שמתנהג באותו אופן בדיוק, אבל מתוך חוסר ברירה או כפיה, הוא לא אדם מחונך

אל תתפתי להקשיב למי שמולך בצורה שטחית. אל תתפתי לשמוע רק את מה שנאמר. נסי להרכיב משקפי עומק. לשמוע מעבר למילים. לשמוע דווקא את מה שלא נאמר

התלמיד שמיישר קו מתוך פחד להסתבך עם מסגרת הלימודים, לא גילה לנו מדוע הוא הפסיק לתפקד. לנו הוא לא סיפר. אבל עמוק בפנים הוא יודע, ואולי עכשיו הוא מרגיש שבעצם לא אכפת לנו ממנו

האם האווירה בביתכם היא מתוחה וכועסת, או נעימה ואוהבת?

מתי בפעם האחרונה שוחחתם עם המתבגרים שלכם, ואיך זה התנהל?

עדיין אין דרישה לשאת תעודה בתחום "מה עשוי לפגוע בנשמות הרכות שעליהן אנחנו מופקדים, איך לזהות כשזה קורה ומה לעשות עם זה". אבל חייבים לדעת את זה

איך זה שסטטיסטית, האנשים בבני ברק מאושרים יותר מאלה שבתל אביב?

מה ומי גרם לה להבין שהעצב שלה לא מעניין אף אחד?

מעל הבור הפעור והנעול הזה נתלות כל מיני סיסמאות, טענות נגד הדת שאמורות להסביר בדרך הגיונית את הסיבה לעזיבה. גורמים כואבים פחות, שקל יותר לדבר עליהם

הנוער שלנו, שלא מכיר דבר אחר, מתפלא ולא מבין איזה פסול אנחנו מוצאים בתכנים שמעניינים אותו