חינוך ילדים
לא תמיד צריך להיות פטיש. האמינו בברגים. בנו ילדים ותלמידים שהם ברגים
התלמיד שמיישר קו מתוך פחד להסתבך עם מסגרת הלימודים, לא גילה לנו מדוע הוא הפסיק לתפקד. לנו הוא לא סיפר. אבל עמוק בפנים הוא יודע, ואולי עכשיו הוא מרגיש שבעצם לא אכפת לנו ממנו
- הרבנית פנינה לשם
- פורסם י"ב טבת התשפ"ה

את יודעת מה ההבדל בין מסמר לבורג? אני לא ידעתי (בינינו, מה לנו ולזה?...) אבל באחת ההזדמנויות קיבלתי הסבר קצר ומאיר עיניים.
מסמר דופקים בקיר, "זבנג וגמרנו". קל ומהיר. בורג זו עבודה רצינית וקשה הרבה יותר – תחילה יש לקדוח בקיר, אח"כ להכניס דיבל, ורק אז אפשר להכניס את הבורג. וגם זה, לא בבום אחד, אלא בסיבובים איטיים.
אבל, יש כאן אבל גדול – מסמר הרבה פעמים יתעקם, יצא מכלל שימוש וגזר דינו יהיה לאשפה. לא מתקנים מסמר שנהרס. בורג, לעומת זאת, לא מתעקם. השקעת בו יותר, אבל הוא נשאר. יותר מזה, הבורג תקוע בקיר חזק הרבה יותר, ויכול לשאת משקל גבוה יחסית, לעומת המסמר, שמהר מאוד עשוי לצנוח, ולנפץ את התמונה שתלית עליו בקול רעש גדול.
כיוון שהעיסוק היומיומי שלי הוא עם נוער בסיכון, נוער שלעיתים רבות מאתגר עד מאתגר מאוד, סיגלתי לי הרגל: כשנערה חדשה מגיעה אלי, מבחינתי אני "מוכנה נפשית" לזה שיתכן שאין לה אמון במערכת או באנשים בכלל, ויתכן שהיא רגילה לחוסר משמעת ולחוסר תפקוד, ומאוד יכול להיות שהיא רגילה לדבר בחוצפה גם לאלה שהיא אמורה לכבד, וכן הלאה. בעיקר אני מוכנה לזה שדברים לוקחים זמן. שזה תהליך. שאם אנחנו רוצים להצליח לבנות בנערה הזו הרגלים של תפקוד, כבוד ודרך ארץ, מידות ויושר, מוכרחים לנשום עמוק ולהתחיל לאט לאט, צעד צעד. בעקביות רבה, בהתמדה, אבל בנחת. אין דרך בעולם לגרום להרגלים שלה להיבנות בן לילה.
הנחה כזו גורמת לנו להיעשות "מברג". להשקיע, להכין את הקרקע לפני כל מהלך, לסובב אותו לאט לאט, בתשומת לב שזה נעשה נכון ומדויק וישר. יום ועוד יום, חודש ועוד חודש, שנה ועוד שנה, שיחה כנה ועוד אחת ועוד אחת. והנה, הבורג עומד במקום. הנערה מלוטשת, זוהרת, היא כבר עומדת על הרגליים, חכמה ומתוקה כל כך. יציבה כל כך שאין להאמין שמדובר באותה אחת שהגיעה אי אז.
תרשו לי רגע לדבר, לעומת זאת, על הורות או חינוך של מסמר. האם ניתן לטפל בהתמודדויות מול ילד / תלמיד ברגע אחד?! ב"זבנג וגמרנו"?!
הילד מבקש משהו, ואנחנו מיד חורצים "לא!". כמה פשוט. זהו. אנחנו לא מרשים. פתרנו את הבעיה.
התלמיד לא מתפקד, ואנחנו מיד דופקים בפטיש: "אין דרך להמשיך בבית ספרנו בצורה כזו", והופ, התלמיד מיישר קו, ולא הוצרכנו להתאמץ בשביל זה... גערה קטנה והכל התסדר.
אבל מה קורה מתחת לפני השטח? הילד מבעבע. הוא, בגילו, עדיין אינו יכול להתנגד ל"לא" שפסקנו, אבל בתוכו הוא מרגיש שעשינו את זה רק כדי להקל על עצמנו...
התלמיד שמיישר קו מתוך פחד להסתבך עם מסגרת הלימודים, לא גילה לנו מדוע הוא הפסיק לתפקד. לנו הוא לא סיפר. אבל עמוק בפנים הוא יודע, ואולי עכשיו הוא מרגיש שבעצם לא אכפת לנו ממנו.
וכך מסמרים מתעקמים להם, ועלולים להגיע לאשפה, חלילה.
וכך לפעמים מסמרים שנראים כאילו הם עומדים תקועים ויציבים בתוך הקיר, קורסים פתאום ללא הודעה מוקדמת אל הרצפה. כי הם לא היו תקועים עמוק. הם לא היו יציבים באמת. הם היו סתם מסמר של "זבנג וגמרנו".
האמינו בברגים. בנו ילדים ותלמידים שהם ברגים.