אמא אחת ו-3 מתבגרות: איך באמת נכון לחנך?

תשמעי מה סיפרה לי רות (סיפור אמיתי לגמרי): "כשהבת הבכורה שלי הגיעה לגיל ההתבגרות, עשיתי את כל מה שאמא מסורה עושה: הקשבתי להרצאות על גיל ההתבגרות, קראתי כתבות, האזנתי למומחים... וכולם אמרו אותו דבר – אהבה! תאהבי אותה. תכילי. זה המפתח. אז זה מה שעשיתי.

"אהבתי בלי תנאים. שתקתי כשחצתה גבולות, התעלמתי כשדיברה בבוטות, הרשיתי כמעט הכול, נתתי לה חופש – בתקווה שהיא תרגיש בטוחה, שתחזור, שתשתף. אבל זה לא קרה. היא התרחקה. איבדה כיוון. ירדה ברוח, בהתנהגות ובקשר בינינו.

"כשהבת השנייה נכנסה לגיל ההתבגרות, הבטחתי לעצמי – הפעם לא! הפעם אני אציב גבולות. חוקים ברורים, כללים נוקשים, בלי מקום לבלבול. אבל גם זה לא הצלחתי. היא התקוממה, נלחמה, כעסה, התרחקה אפילו יותר מהבכורה. שוב, הרגשתי שאיבדתי. נכשלתי.

"ועכשיו גדלה הבת השלישית, ואני שואלת אותך: מה עושים?!".

באופן כללי, הרבה הורים מתבלבלים בין המושג "אהבה" למושג "הכלה". טועים לחשוב כי אהבה פירושה להכיל כל התנהגות, להסכים לכל בקשה... היום יש ממש טרנד של "אהבה" – תאהבו, תכילו, תקבלו – והכל יבוא על מקומו בשלום, מבטיחים טובי המומחים... אבל לא מספיק רק לאהוב. אהבה היא קריטית, אבל היא רק שלב אחד. מעל השלב הראשון בקשר עם המתבגר, אחרי שיש ביטחון מצידו באהבה שלנו ובקשר העמוק שיש בינינו, מגיע גם שלב של הצבת גבולות. במחשבה, ברגישות, בהבנה של הצרכים המדויקים שלו ובשיח מכבד ומסביר, אבל גבול.

מנגד, עבור הורים שדווקא בנטייתם הטבעית קל להם להציב גבולות כבדים ופחות לפתח קשר קרוב עם הנער, חשוב להדגיש כמה קריטי ממש (חשוב בכל גיל, אבל קריטי בגיל ההתבגרות), שהילד ירגיש (בלב) ויבין (בראש) שהגבול שההורים שמים לו הוא באמת לטובתו. לא חלילה כי זה מה שנוח להם ומתאים להם, אלא כי מתוך מחשבה עליו הם הגיעו להחלטה שכך יהיה לו טוב יותר. אם תשימו לב לרגע, גבול כזה בעצם נותן גם הוא חוויה של אהבה – "ההורים שלי חושבים עלי, מגנים עלי, דואגים לי".

בדקו את עצמכם: האם אתם מרבים להשתמש במילה "לא" כשהנער מבקש משהו? הורה שמסרב מיד לכל בקשה של הילד, בלי מחשבה ושיקול דעת, יוצר אצל הנער תסכול, ולא חוויה של אהבה. זהו גבול מהסוג שיוצר ריחוק ומזיק.

הרבה הורים שואלים: "אז איפה הגבול?". והתשובה – אין נוסחה אחת. לכל בית יש DNA משלו. ואפילו בתוך אותו בית, כל ילד צריך משהו אחר. התחילו בשלב האהבה. בנו אותו היטב. מעליו הציבו גבולות, אבל כאלה שנכונים לילד שלכם ושיש להם סיבה אחת – להפוך את החיים של הילד שלכם לטובים יותר.