הורים

שנתיים אחרי ששבוש בת החמש נפטרה ממחלת הסרטן, יוצא אביה שלום גבאי בספר מרגש המתעד את החיים מתוך המחלקה האונקולוגית. גם אתם ליוויתם את טוריו הסוחפים שפורסמו באתר הידברות? כעת זו הזדמנות להבין את העומד מאחוריהם

סוף סוף זה קורה. רציתם ספר, קיבלתם. עכשיו בהידברות שופס, הסיפור המלא מתחילתו ועד סופו, הומור. אמונה. לקחים. דרמה. דמעות. ומה לא...

"הקורונה היא לא מחלה, היא תוכנית ההבראה של החברה החולה". צפו בסרטון המרגש של אריה אקרמן

זמזומם של הווינקרים כאילו לחשו לי: 'אחי, בכל פעם שאתה במצוקה הדלק אורות. ועוד הצצה מאחורי הקלעים של הוויכוחים והחלטות הרופאים. תקראו ותאמינו

ככל שאני אהיה בעל הידע, הניסיון והמקצועיות, כך הילד יהיה תלוי בי יותר ויותר – ובגלל שזה עונה לי על הצורך להרגיש משמעותי, אשמר דפוס התנהלות זה

איך ידעתי שאני צדיק, כמעט, איך הרחוב היה מלא באמבולנסים, חוץ מאמבולנס אחד שהרגיע אותי במיוחד, ואיך השכנים כמעט שנפלו מהחלון

הכניסה למרתף בדוידוף, התעקשות של ילדה אחת קטנה, ההצלחה כנגד כל הרופאים, והשיטה החדשה שאימצו במרתף בעקבות שבו'ש

"דרכו של היצר היא להכביד את העבודה על האנשים, ואז מרוב עייפות, גם כשאני לידם הם פשוט לא רואים אותי. אני צועק להם: 'עצרו, אני כאן, הירגעו, פתחו לי את השער שסגרתם כי פחדתם שמישהו יפריע לכם לחפש את החיים'. אבל אף אחד אינו מקשיב לי...".

כמה גלגלים קטנים יכולים ללמד אותנו מוסר על הכדור הגדול שאנו חיים בו

כאן ב"שניידר", בטבורה של המחלקה האונקולוגית לילדים. עם ישראל כולו עטוף בטלית ובלבן, בתפילה מול ארון הקודש, באימה, ואנו ב"שניידר"... ללא ארון קודש, ללא ספר תורה, ללא טלית, ללא לבן, ללא שליח ציבור וללא אנשים

על הקו סוכן הנסיעות: "משפחה יקרה, צהריים טובים לכם. לאחר סריקה מקיפה של שלל האפשרויות, שתי בשורות בפי, אחת טובה ואחת טובה פחות. באיזו בשורה אתם רוצים שאתחיל?"

איך להתמודד עם הביקורים של הילדים הנשואים, מבלי לפגוע בילדים שחיים עדיין בבית?

"מה אמרת? למה התכוונת? קרה משהו? איפה הן? איפה שבוּש? איפה אביטל? למה הן לא בבית?" - הדרמות שליוו אותנו

למה חשוב לאכול חמין ביום השבת, ומה קרה למי שהקפיד לאכול בשבת דווקא חצילים?

סוויטש בראש זה מה שכל אחת עושה באיזשהו שלב, מי במוקדם ובמי במאוחר. המעבר בין שלבי הילדות לבחרות, לנישואין ולאימהוּת הם לא רק חיצוניים, יש בהם גם שינוי תודעתי, אותו לומדים עם הזמן

כמה כבר אפשר לגרד? אבל אני מגרד. כל המשחות שנאספו מכל המחלקות השוכנות בבניין בית החולים לא הועילו מאומה. רק לגרד, ורק אבא...

וכך חזר על עצמו מעמד חיפושים זה בכל מחלקה ומחלקה ממחלקות בית החולים, ובכל קומה וקומה מקומות בית החולים, ובכל חדר וחדר מחדרי בית החולים, חוץ מקומה אחת... חוץ ממחלקה אחת... אחת ויחידה. קומה שבע – המחלקה האונקולוגית

אף אחד מן הילדים אינו יודע על התכניות הקורמות עור וגידים, וביום ראשון בעזרת השם מגשימים את המשאלה לאחר אין ספור של אכזבות ודחיות... אבל הפעם התברר שהתכניות הרחיקו לכת יותר מדי

מדוע התמונה הזו הצליחה לרגש אלפים ברשת, ולמי שייכת הבובה שבתמונה?

איזה הורים אתם? משגיחים צמוד? בטוחים? או שאתם לא נוכחים בחייו של הילד? ומה הנכון?