הורים

האם צריכים להיות סמכותיים או חברותיים, איך מתקשרים נכונה עם החמות, ומה עושים עם אכילה מוגברת בסוף היום?

"ההורים שלך נתנו לך חופש. חופש של מחשבה. גם אם היא היתה אז, אז וגם היום, מחשבה שונה מהלך המחשבות שלהם. הם קיבלו אותך". הטור השבועי של אפרת ברזל

חואן מנואל מפורטוגל לא רצה שאביו בן ה-90 יישאר לבד בזמן המגיפה. לאחר שהטיסות לארגנטינה בוטלו, הוא החליט לצאת להפלגת יחיד שארכה 85 יום

יום אחד התווית השתנתה – "יתומה". אבל אולי אני לא בודדה כל כך, כי אתם שם למעלה איתי בכל מצב. תודה על 15 שנה שגידלתם אותי. המכתב שלעולם לא יישלח

מילון מושגים "עשה ולא תעשה" על פי הא'-ב' - למתאשפז ולסביבתו. לקט מתוך הספר החדש "והיא רק ילדה" שיצא בעקבות הטור

משיחות עם הורים עולה כי פעמים רבות ישנה מצידם כמות דרישות בלתי הגיונית, והילד פשוט לא מסוגל לעמוד בהן. הסטייפלר זצוק"ל כבר אמר שזה ממש "לפני עיוור", שהאב מכשיל את ילדו לעבור על כיבוד הורים

קרוב ל-46 שנה חיכו בני זוג מאפריקה כדי להגשים את חלומם להיות הורים. לפני שבועיים הם זכו לכך, ועשו כותרות בעולם

שנתיים אחרי ששבוש בת החמש נפטרה ממחלת הסרטן, יוצא אביה שלום גבאי בספר מרגש המתעד את החיים מתוך המחלקה האונקולוגית. גם אתם ליוויתם את טוריו הסוחפים שפורסמו באתר הידברות? כעת זו הזדמנות להבין את העומד מאחוריהם

סוף סוף זה קורה. רציתם ספר, קיבלתם. עכשיו בהידברות שופס, הסיפור המלא מתחילתו ועד סופו, הומור. אמונה. לקחים. דרמה. דמעות. ומה לא...

"הקורונה היא לא מחלה, היא תוכנית ההבראה של החברה החולה". צפו בסרטון המרגש של אריה אקרמן

זמזומם של הווינקרים כאילו לחשו לי: 'אחי, בכל פעם שאתה במצוקה הדלק אורות. ועוד הצצה מאחורי הקלעים של הוויכוחים והחלטות הרופאים. תקראו ותאמינו

ככל שאני אהיה בעל הידע, הניסיון והמקצועיות, כך הילד יהיה תלוי בי יותר ויותר – ובגלל שזה עונה לי על הצורך להרגיש משמעותי, אשמר דפוס התנהלות זה

איך ידעתי שאני צדיק, כמעט, איך הרחוב היה מלא באמבולנסים, חוץ מאמבולנס אחד שהרגיע אותי במיוחד, ואיך השכנים כמעט שנפלו מהחלון

הכניסה למרתף בדוידוף, התעקשות של ילדה אחת קטנה, ההצלחה כנגד כל הרופאים, והשיטה החדשה שאימצו במרתף בעקבות שבו'ש

"דרכו של היצר היא להכביד את העבודה על האנשים, ואז מרוב עייפות, גם כשאני לידם הם פשוט לא רואים אותי. אני צועק להם: 'עצרו, אני כאן, הירגעו, פתחו לי את השער שסגרתם כי פחדתם שמישהו יפריע לכם לחפש את החיים'. אבל אף אחד אינו מקשיב לי...".

כמה גלגלים קטנים יכולים ללמד אותנו מוסר על הכדור הגדול שאנו חיים בו

כאן ב"שניידר", בטבורה של המחלקה האונקולוגית לילדים. עם ישראל כולו עטוף בטלית ובלבן, בתפילה מול ארון הקודש, באימה, ואנו ב"שניידר"... ללא ארון קודש, ללא ספר תורה, ללא טלית, ללא לבן, ללא שליח ציבור וללא אנשים

על הקו סוכן הנסיעות: "משפחה יקרה, צהריים טובים לכם. לאחר סריקה מקיפה של שלל האפשרויות, שתי בשורות בפי, אחת טובה ואחת טובה פחות. באיזו בשורה אתם רוצים שאתחיל?"

איך להתמודד עם הביקורים של הילדים הנשואים, מבלי לפגוע בילדים שחיים עדיין בבית?

"מה אמרת? למה התכוונת? קרה משהו? איפה הן? איפה שבוּש? איפה אביטל? למה הן לא בבית?" - הדרמות שליוו אותנו