אבא ואמא, קשה לי להאמין שאת המכתב הזה לעולם לא תקראו

קשה לי לכתוב,

קשה לי לדעת שאת המכתב הזה לעולם לא תקראו.

קשה לי ובלתי הגיוני להבין שאתם שם למעלה, במרומים.

* * *

יום אחד זה קרה. התווית השתנתה – "יתומה".

יום אחד השתנו הקולות ל"אוי, מסכנה, רחמנות".

מאז גם למדתי מושגים חדשים – חשבון חשמל, הדלקת נרות, מנהגי אבלות וגם איך להיות אבא ואמא ביחד.

מהיום הזה הפכתי להיות ילדה קטנה בעולם גדול, בודדה, יתומה.

אבל אולי אני לא בודדה כל כך, כי אתם שם למעלה איתי, בכל מצב. אני מאמינה.

ברור לי שאתם עכשיו הכי קרובים לכסא הכבוד, דואגים לי ושומרים עלי. אתם עדיין זוכרים אותי, נכון? כי אני אתכם לא שוכחת. לא מצליחה. בכל פעולה, אפילו ניגוב צלחת – הזיכרונות מציפים.

אבא ואמא, אני מפחדת לטבוע! מפחדת לצלול לתוך הייאוש, להיאבד בעולם הגדול הזה...

אז תחזיקו לי את היד חזק-חזק, כי קשה לי. קשה לי מאוד.

אני לא מבינה, למה דווקא אתם? למה אני?

אבל אני יודעת שהכל מאבא שבשמיים, שדואג לי, ורק הוא יודע מה הכי טוב בשבילי!

הוא זה שלקח אתכם ממני, לקח אתכם למעלה – לידו.

אז כנראה היתמות שלי היא לטובה.

לא יודעת למה ואיך, אבל מאמינה.

אבא ואמא שלי, תתפללו עלי שיהיה לי הכוח להמשיך להאמין, להמשיך הלאה, לקום כל יום מחדש, לא להישבר.

כי באמת אני לא חזקה כמו שזה נראה.

אבל אני מאמינה ויודעת שאם הניסיון הזה "נפל" עלי - זה אומר שאני היחידה בעולם שיש לה הכוחות להתמודד איתו.

הלוואי שיהיו לי כוחות.

אבא ואמא, תשמרו עלי שלא אפול!

זאת גם הזדמנות לבקש ממכם סליחה. לא הספקתי, לא ידעתי.

סליחה שהתחצפתי,

סליחה שלא תמיד שמעתי בקולכם.

סליחה שלפעמים זלזלתי בכם.

סליחה שלא ידעתי להעריך אתכם מספיק.

סליחה שלא אמרתי כמה אני אוהבת אתכם.

סליחה שרק אחרי שאיבדתי אתכם, הבנתי מה הפסדתי.

אבא ואמא אהובים שלי,

תודה!

תודה על 15 שנים שגידלתם אותי, שדאגתם לי, שאהבתם אותי,

שהייתם איתי.

חיה.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.