הורים

כַּמָּה אֲנָשִׁים הֵעִירוּ אוֹתוֹ וְהָרַב שָׁאַל אוֹתוֹ: "מָה קָרָה?" הוּא אָמַר: "רַבִּי, רַבִּי, נִהְיֵיתִי עָנִי!! אֵין לִי חֵשֶׁק לִחְיּוֹת!!.." הָרַב הִתְחִיל לִצְעֹק עָלָיו: "רַבִּי סֶנְדֶר מָה קָרָה לְךָ? שָׁכַחְתָּ אֶת הַתּוֹרָה? הֲרֵי כָּתוּב בַּהֲלָכָה שֶׁאָדָם חַיָּב לְהוֹדוֹת לַה' גַּם עַל הַדְּבָרִים הָרָעִים!! תַּפְסִיק לְהִשְׁתַּגֵּעַ!

רַב הִסְבִּיר לוֹ שֶׁאָסוּר לָנוּ לְלַמֵּד אֶת הַתּוֹרָה לַגּוֹיִים, אֲבָל הַגּוֹי אָמַר: "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִלְמוֹד אֶת הַתּוֹרָה סְתָם, אֶלָּא אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר!! אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת יְהוּדִי!!"

וְהִנֵּה, פִּ-תְ-א-וֹ-ם קָפְצוּ עָלָיו קְבוּצָה שֶׁל שׁוֹדְדִים. הָיָה לָהֶם נֶשֶׁק בַּיָּד, רַבִּי יוֹחָנָן פָּחַד מֵהֶם נוֹרָא. הוּא לֹא יָכַל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, הֵם הִתְקָרְבוּ אֵלָיו וְלָקְחוּ לוֹ אֶת הָאַרְנָק עִם כָּל הַכֶּסֶף.. הִסְתּוֹבְבוּ וְהָלְכוּ

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ כְּאִלּוּ נִמְצָאִים בְּהַר סִינַי.. תַּעַצְמוּ עֵינַיִם וּתְדַמְיְנוּ אֶת הַר סִינַי.. הַכֹּל הָיָה שָׁם פּוֹרֵחַ, עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט מִתַּחַת הַר סִינַי וְה' דִּבֵּר אִתָּם וְנָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.. אֵיזֶה כֵּיף הָיָה לָהֶם, וְגַם לָנוּ עַכְשָׁו כֵּיף מְאֹד לִלְמוֹד אֶת הַתּוֹרָה

הסדר קיבוצי מ-1903 מכתיב גם כיום כיצד תיראה חופשת הקיץ. מאז, ההורים והמורים רבים על שינוי החופשה

הורים מגיעים לאסיפות ההורים כשהם מצפים, חוששים ולעתים מופתעים. איך אפשר לנצל את האסיפות הללו באופן הטוב ביותר? מה כדאי לומר ואיך?

ארה"ב: זוג הורים שדיללו חלב אם במים כתוצאה מ'קשיים כלכליים' - גרמו למות בתם התינוקת. מעצרם הוארך, וככל הנראה יואשמו בהריגה

אֵיךְ שֶׁהֵם מִתְוַכְּחִים הֵם שָׁמְעוּ דְפִיקוֹת בַּדֶּלֶת: "תּוּק! תּוּק! תּוּק!" שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָמְדוּ בַּדֶּלֶת וְשָׁאֲלוּ: "סְלִיחָה, אַתָּה יָכוֹל בְּבַקָּשָׁה לְהַשְׂכִּיר לָנוּ אֶת הַחֲמוֹר? אֲנַחְנוּ רַק צְרִיכִים לְהָבִיא קְצָת חוֹל מֵהַבִּקְעָה וּנְשַׁלֵּם לְךָ עַל זֶה.."

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים הָיָה רַב גָּדוֹל שֶׁקָּרְאוּ לוֹ רַבִּי נְתַנְאֵל, הוּא גַם הָיָה חָכָם גָּדוֹל וְגַם עָשִׁיר. אֲבָל לֹא הָיוּ לוֹ יְלָדִים. עָבְרוּ הַרְבֵּה שָׁנִים וְהוּא כְּבָר נִהְיָה זָקֵן וּמְאֹד רָצָה יְלָדִים. ה' רָאָה כַּמָּה שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לִלְמוֹד אֶת הַתּוֹרָה וּלְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, וְהוּא זִכָּה אוֹתוֹ שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי יְלָדִים תְּאוֹמִים

הַמֶּלֶךְ אָמַר: "זֶה מַמָּשׁ נִפְלָא! אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבֶּן אָדָם יַעֲשֶׂה אֶת זֶה?" וְרַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם אָמַר: "צָרִיךְ בִּשְׁבִיל זֶה חָכְמָה גְדוֹלָה מְאֹד.." וְאָז הַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ: "הַאִם אַתָּה יָכוֹל לִבְנוֹת כִּסֵּא כָּזֶה?.." רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם אָמַר: "נִרְאָה לִי, שֶׁבְּעֶזְרַת ה' אוּכַל לִבְנוֹת לְךָ כִּסֵּא כָּזֶה, אֲבָל צָרִיךְ הַרְבֵּה זָהָב בִּשְׁבִיל זֶה.."

שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה רוֹפֵא גָדוֹל, אִם תַּצְלִיחַ לְרַפֵּא אֶת הַבַּת שֶׁלִּי - אֶתֵּן לְךָ פְּרָס גָּדוֹל, ואִם לֹא תַצְלִיחַ, אֶהֱרוֹג אוֹתְךָ!" הָרַב אָמַר: "אֲנִי לֹא הָרוֹפֵא, ה' הוּא הָרוֹפֵא. אֲנִי מוּכָן לְנַסּוֹת וּבְעֶזְרַת ה' יִהְיֶה בְּסֵדֶר.."

אַבָּא שֶׁל דָּוִד הֵבִין אֶת הַדָּבָר, הוּא נִגַּשׁ לַבֶּן שֶׁלּוֹ וְאָמַר: "אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁמֵּהַיּוֹם אֶשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת. בֹּא, נֵלֵךְ הַבַּיְתָהּ יַחַד.." דָּוִד נָתַן לְאַבָּא שֶׁלּוֹ נְשִׁיקָה בַּיָּד וְאָמַר: "אֲנִי מְאֹד שָׂמֵחַ שֶׁשְּׁנֵינוּ שׁוֹמְעִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.."

הֶעָשִׁיר רָץ מַהֵר הַבַּיְתָהּ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: "אִשְׁתִּי, אִשְׁתִּי.. צְרִיכִים לְהִתְכּוֹנֵן!!" "מָה קָרָה?" הִיא שָׁאֲלָה, וְהוּא אָמַר: "הָרַב הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ רַבִּי סְעַדְיָה גָאוֹן צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לָעִיר שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהִתְכּוֹנֵן, לְהָכִין לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד בַּבַּיִת, לְהָכִין הַרְבֵּה מַטְעַמִּים וְאֹכֶל.."

הֶעָשִׁיר כָּל כָּךְ שָׂמַח שֶׁהַבֹּקֶר הִגִּיעַ.. אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת אֲבָל הַפַּעַם דְּפִיקוֹת חַלָּשׁוֹת וַעֲדִינוֹת.. הוּא הִתְפַּלֵּא: "מִי יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי בְּשָׁעָה כָּל כָּךְ מֻקְדֶּמֶת בַּבֹּקֶר?" הוּא הֵצִיץ מֵהַחַלּוֹן לִרְאוֹת מִי שָׁם, וּמָה הוּא רוֹאֶה? הוּא רוֹאֶה אֶת אַרְבַּעַת הַשּׁוֹדְדִים עוֹמְדִים בַּדֶּלֶת..

רַבִּי אַבְרָהָם לֹא עָנָה לוֹ כְּלוּם, כִּי רַבִּי אַבְרָהָם הָיָה צַדִּיק וְיָדַע שֶׁכַּאֲשֶׁר צוֹעֲקִים עָלֶיךָ - אַף פַּעַם אַל תַּעֲנֶה! תָּמִיד תּוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ בַּעֲנָוָה. הוּא קָם וְיָצָא הַחוּצָה בְּשֶׁקֶט..

הַמְּשָׁרְתִים שֶׁלָּה הֵכִינוּ בֵּיצִים בְּכָל מִינֵי צוּרוֹת: חֲבִיתָה, מְקוּשְׁקֶשֶׁת, בֵּיצַת עַיִן, שַׁקְשׁוּקָה, בֵּיצִים קָשׁוֹת, בֵּיצִים רַכּוֹת, סָלַט בֵּיצִים, וּפַשְׁטִידָה עִם הַרְבֵּה בֵּיצִים.. הֵם הֵבִיאוּ אֶת כָּל זֶה לַשֻּׁלְחָן.. אֲבָל אֵיךְ שֶׁהַמַּלְכָּה רָצְתָה לֶאֱכוֹל הִיא אָמְרָה: "אוּוּוּף!! מָה זֶה הָרֵיחַ הַזֶּה?.. "

אֲחוֹתוֹ שֶׁל הָאֲרִ"י הִתְרַגְּשָׁה לִשְׁמוֹעַ שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ, וְהִיא חִכְּתָה שֶׁה' יִתֵּן לָהּ בֶּן. עָבְרוּ עוֹד כַּמָּה שָׁנִים וְהִיא בָּאָה שׁוּב לָאֲרִ"י וְאָמְרָה: "נוּ, אֲנִי מְחַכָּה הֲמוֹן זְמַן, מָתַי זֶה יִקְרֶה??" וְהָאֲרִ"י אָמַר לָהּ: "בְּעֶזְרַת ה' בְּעוֹד שָׁנָה יִהְיֶה לָךְ בֶּן, הַבֶּן הַזֶּה יִהְיֶה מְאֹד מְיֻחָד