הורים

"אֲנִי שָׁכַחְתִּי דָּבָר מְאֹד יָקָר בַּמָּקוֹם שֶׁעָצַרְנוּ מִקֹּדֶם, וַאֲנִי חַיָּב לַחֲזֹר וְלָקַחַת אוֹתוֹ.." כֻּלָּם הִתְפַּלְּאוּ: "מַהוּ הַדָּבָר הַכֹּל כָּךְ יָקָר שֶׁשָּׁכַחְתָּ?" וְהוּא אָמַר: "שָׁכַחְתִּי יוֹנָה מִזָּהָב!! זֶה יָקָר מְאֹד.." "וּוּאַי! יוֹנָה מִזָּהָב?? זֶה בֶּאֱמֶת דָּבָר יָקָר.. טוֹב, מָה נַעֲשֶׂה? אֵין לָנוּ בְּרֵירָה, נְחַכֶּה לְךָ.."

רַבִּי יַעֲקֹב הִמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת עַל הַחֲמוֹר, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתָם שָׁאַל בְּרֹגַע: "כֵּן, מָה אַתֶּם רוֹצִים?" הַשּׁוֹדְדִים עָנוּ לוֹ: "אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ, וּמִיָּד!!" "בְּבַקָּשָׁה אָמַר הָרַב.." אֲבָל הַשּׁוֹדְדִים אָמְרוּ: "לֹא רַק אֶת הַכֶּסֶף אֲנַחְנוּ רוֹצִים, אֶלָּא קוֹדֵם כָּל נִפְגַע בְּךָ וְאַחַר כָּךְ נִקַּח אֶת הַכֶּסֶף.."

כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ אֲחוֹרָה וּמָה הֵם רָאוּ? הֵם רָאוּ אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל אֶלְבַּז יוֹשֵׁב עַל הַמַּחְצֶלֶת שֶׁלּוֹ וְהַמַּחְצֶלֶת שָׁטָה עַל הַמַּיִם כְּאִלּוּ הִיא סִירָה.. "הֵי, מָה זֶה? אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא לֹא שׁוֹקֵעַ? זֶה מַמָּשׁ נֵס.."

זֶה לֹא קַל לַחֲפֹר עָמוֹק בָּאֲדָמָה, אֲבָל נְחוּנְיָא הָיָה דוֹאֵג לַחֲפֹר הַרְבֵּה בּוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַסְפִּיק מַיִם לְכֻלָּם. הָיָה לוֹ בּוֹר אֶחָד מְיֻחָד. מָה הַמְיֻחָד בּוֹ? הוּא הָיָה הַבּוֹר הֲכִי גָדוֹל וְעָמֹק וְאַף פַּעַם לֹא הָיָה חָסֵר בּוֹ מַיִם

כָּל הַשָּׁבוּעַ הֶחָסִיד עָבַד עִם הַפָּרָה, וּבְיוֹם שַׁבָּת הוּא נָח בַּבַּיִת וְגַם הַפָּרָה שֶׁלּוֹ נָחָה. הִיא הָלְכָה לָהּ בֶּחָצֵר, אָכְלָה וְשָׁתְתָה - וְלֹא עָבְדָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ"

כַּמָּה אֲנָשִׁים הֵעִירוּ אוֹתוֹ וְהָרַב שָׁאַל אוֹתוֹ: "מָה קָרָה?" הוּא אָמַר: "רַבִּי, רַבִּי, נִהְיֵיתִי עָנִי!! אֵין לִי חֵשֶׁק לִחְיּוֹת!!.." הָרַב הִתְחִיל לִצְעֹק עָלָיו: "רַבִּי סֶנְדֶר מָה קָרָה לְךָ? שָׁכַחְתָּ אֶת הַתּוֹרָה? הֲרֵי כָּתוּב בַּהֲלָכָה שֶׁאָדָם חַיָּב לְהוֹדוֹת לַה' גַּם עַל הַדְּבָרִים הָרָעִים!! תַּפְסִיק לְהִשְׁתַּגֵּעַ!

רַב הִסְבִּיר לוֹ שֶׁאָסוּר לָנוּ לְלַמֵּד אֶת הַתּוֹרָה לַגּוֹיִים, אֲבָל הַגּוֹי אָמַר: "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִלְמוֹד אֶת הַתּוֹרָה סְתָם, אֶלָּא אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר!! אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת יְהוּדִי!!"

וְהִנֵּה, פִּ-תְ-א-וֹ-ם קָפְצוּ עָלָיו קְבוּצָה שֶׁל שׁוֹדְדִים. הָיָה לָהֶם נֶשֶׁק בַּיָּד, רַבִּי יוֹחָנָן פָּחַד מֵהֶם נוֹרָא. הוּא לֹא יָכַל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, הֵם הִתְקָרְבוּ אֵלָיו וְלָקְחוּ לוֹ אֶת הָאַרְנָק עִם כָּל הַכֶּסֶף.. הִסְתּוֹבְבוּ וְהָלְכוּ

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ כְּאִלּוּ נִמְצָאִים בְּהַר סִינַי.. תַּעַצְמוּ עֵינַיִם וּתְדַמְיְנוּ אֶת הַר סִינַי.. הַכֹּל הָיָה שָׁם פּוֹרֵחַ, עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט מִתַּחַת הַר סִינַי וְה' דִּבֵּר אִתָּם וְנָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.. אֵיזֶה כֵּיף הָיָה לָהֶם, וְגַם לָנוּ עַכְשָׁו כֵּיף מְאֹד לִלְמוֹד אֶת הַתּוֹרָה

הסדר קיבוצי מ-1903 מכתיב גם כיום כיצד תיראה חופשת הקיץ. מאז, ההורים והמורים רבים על שינוי החופשה

הורים מגיעים לאסיפות ההורים כשהם מצפים, חוששים ולעתים מופתעים. איך אפשר לנצל את האסיפות הללו באופן הטוב ביותר? מה כדאי לומר ואיך?

ארה"ב: זוג הורים שדיללו חלב אם במים כתוצאה מ'קשיים כלכליים' - גרמו למות בתם התינוקת. מעצרם הוארך, וככל הנראה יואשמו בהריגה

אֵיךְ שֶׁהֵם מִתְוַכְּחִים הֵם שָׁמְעוּ דְפִיקוֹת בַּדֶּלֶת: "תּוּק! תּוּק! תּוּק!" שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָמְדוּ בַּדֶּלֶת וְשָׁאֲלוּ: "סְלִיחָה, אַתָּה יָכוֹל בְּבַקָּשָׁה לְהַשְׂכִּיר לָנוּ אֶת הַחֲמוֹר? אֲנַחְנוּ רַק צְרִיכִים לְהָבִיא קְצָת חוֹל מֵהַבִּקְעָה וּנְשַׁלֵּם לְךָ עַל זֶה.."

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים הָיָה רַב גָּדוֹל שֶׁקָּרְאוּ לוֹ רַבִּי נְתַנְאֵל, הוּא גַם הָיָה חָכָם גָּדוֹל וְגַם עָשִׁיר. אֲבָל לֹא הָיוּ לוֹ יְלָדִים. עָבְרוּ הַרְבֵּה שָׁנִים וְהוּא כְּבָר נִהְיָה זָקֵן וּמְאֹד רָצָה יְלָדִים. ה' רָאָה כַּמָּה שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לִלְמוֹד אֶת הַתּוֹרָה וּלְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, וְהוּא זִכָּה אוֹתוֹ שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי יְלָדִים תְּאוֹמִים

הַמֶּלֶךְ אָמַר: "זֶה מַמָּשׁ נִפְלָא! אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבֶּן אָדָם יַעֲשֶׂה אֶת זֶה?" וְרַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם אָמַר: "צָרִיךְ בִּשְׁבִיל זֶה חָכְמָה גְדוֹלָה מְאֹד.." וְאָז הַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ: "הַאִם אַתָּה יָכוֹל לִבְנוֹת כִּסֵּא כָּזֶה?.." רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם אָמַר: "נִרְאָה לִי, שֶׁבְּעֶזְרַת ה' אוּכַל לִבְנוֹת לְךָ כִּסֵּא כָּזֶה, אֲבָל צָרִיךְ הַרְבֵּה זָהָב בִּשְׁבִיל זֶה.."

שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה רוֹפֵא גָדוֹל, אִם תַּצְלִיחַ לְרַפֵּא אֶת הַבַּת שֶׁלִּי - אֶתֵּן לְךָ פְּרָס גָּדוֹל, ואִם לֹא תַצְלִיחַ, אֶהֱרוֹג אוֹתְךָ!" הָרַב אָמַר: "אֲנִי לֹא הָרוֹפֵא, ה' הוּא הָרוֹפֵא. אֲנִי מוּכָן לְנַסּוֹת וּבְעֶזְרַת ה' יִהְיֶה בְּסֵדֶר.."

אַבָּא שֶׁל דָּוִד הֵבִין אֶת הַדָּבָר, הוּא נִגַּשׁ לַבֶּן שֶׁלּוֹ וְאָמַר: "אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁמֵּהַיּוֹם אֶשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת. בֹּא, נֵלֵךְ הַבַּיְתָהּ יַחַד.." דָּוִד נָתַן לְאַבָּא שֶׁלּוֹ נְשִׁיקָה בַּיָּד וְאָמַר: "אֲנִי מְאֹד שָׂמֵחַ שֶׁשְּׁנֵינוּ שׁוֹמְעִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.."