הרבנית חגית שירה

בזכות מה זכה הרידב"ז לתוספת שנות חיים, ומה עושה תוספת שבת לבנים, לחיים ולבריאות, ולשפע פרנסה?

בזה שאת מוכנה מוקדם, והכל מסודר מוקדם, את מראה להשם כמה חביבה עלייך מצוות השבת

אפשר לעזוב את העבר, להפסיק לשוטט בו, וללכת הלאה, לפתוח דלת חדשה. האבות והאמהות שלנו מראים לנו את זה

כשאת מרגישה שמשהו מת והחיים שלך כמו מדבר, ואת מחכה ומחכה, ואנחנו בחודש שבו ה"מחכה" מתעצמת כי אמא רחל היא האמא שמחכה... תזכרי, נסיכה, הקדוש ברוך הוא מחיה את הכול

התורה שלנו היא באמת לב. היא כולה לב וכולה אהבה. אפילו האותיות שבהן היא פותחת ומסתיימת מראות לנו את זה

מה הקשר בין מכונת קפה לסוכות? איך יוצרים כלי קיבול לשפע ומה הכי חשוב שתזכרי לקראת החג? הרבנית חגית שירה במסר עוצמתי

את לא מבינה אילו כוחות יש בך. לפעמים הם נעולים בתוך בית כלא, אך זכרי, בראש השנה את עולה לגדולה. רק היי מלכה

כשאת באה לומר סליחות – את קודם כל משבחת את השם, את אומרת תודה. כי סליחות אי אפשר לומר בלי לפתוח את הלב בתודה

תמימותו של האיש היהודי – שדחה את אליהו הנביא והסודות הנעלמים, ובלבד שמה שהוא עושה יהיה רק לשם שמיים – עשתה רעש ברקיע

אנחנו צריכות שהבית שלנו יהיה נוח ונעים, ושהכל יהיה טוב, ותהיה בריאות ושמחה והצלחה. ככה תהיה תשפ"ז

הם לא הבינו אותו, ואז הוא אמר להם: "ברוך ה' אין לי שום עניין בבית הדין. באתי לפה כדי להתבונן ולהרגיש איך מרגיש בן אדם שממתין באימה ובחרדה בחדר המתנה של בית דין"

גם כשאת מרגישה שאת מהלכת על חבל דק בחיים שלך, והוא קצת רועד... גם כשתחתיך פעורה תהום ענקית ויש פחד – מי שמוביל אותך בתוך העגלה של החיים זה אבא שלך

היה לה סבא מקובל גדול, שראה את הצער שלה, והוא אמר לה: בתי, למה את בצער? היא אמרה לו: סבא, אני כל כך רוצה להתחתן. אמר לה הסבא: בתי, לכי לכותל המערבי במשך ארבעים יום. וכך היא עשתה

בשארית כוחותיו הוא עלה לירושלים על חמור - מסע של כמעט שבוע. השיירה שהצטרף אליה הגיעה לירושלים בשעת לילה מאוחרת. כולם רצו ללכת לנוח, ורבי אברהם לא הסכים. הוא התחנן: קחו אותי עכשיו לכותל המערבי

אנחנו צריכות להתחזק מזה. גם במקומות הכי נמוכים - הקב"ה נמצא איתנו. גם הכי למטה, בנפילות, בלכלוכים - הוא שם, איתנו, מחכה ומצפה

בעזרת ה', ביום שני הקרוב בלילה, וביום שלישי כל היום, תחול ההילולה של הצדיק הקדוש הזה, רבי חיים בן עטר. הדליקי לכבודו נר, ואני רוצה שתרגישי כאילו את ממש עומדת לפניו, מבקשת ממנו שיברך אותך, והוא אומר לך: "בתי, גם את יכולה לשלוח פתק לשכינה הקדושה"

גם אנחנו ככה. לפעמים לא מרימות את הראש לשמיים. לא רגילות. לא מאומנות. העיניים שלנו תקועות כאן – בידע, במסכים, בחיפוש אחרי תשובות בגוגל. משהו בשרירי האמונה שלנו רופף