"הינחם, בני אברהם, כי יש תקווה": מי היה רבי אברהם ברוכים מצפת?

בתקופתו של האר"י הקדוש, שההילולה שלו תחול אי"ה ביום ראשון, גר בצפת יהודי יקר, רבי אברהם הלוי ברוכים. הוא היה תלמיד חכם גדול, שהיה מחובר כולו לכאב של השכינה. כשהיו שואלים אותו "מה שלומך?", הוא היה עונה: "ביקשת גאולה? ביקשת על השכינה?".

בכל לילה הוא היה דופק עם המקל שלו על החלונות, מעיר את הגברים – קומו, קומו לתיקון חצות... והאר"י הקדוש אמר עליו: "זו נשמת ירמיהו הנביא". רבי אברהם הוא גלגול של ירמיהו הנביא.

יום אחד רבי אברהם נעשה חולה. הרופא שבדק אותו אמר שנשארו לו רק מספר ימים לחיות, לא עלינו. המשפחה הזעיקה את האר"י הקדוש, וכשהוא בא, הוא ראה שבאמת רבי אברהם עומד למות.

הביט האר"י הקדוש ברבי אברהם, ואמר לו: תדע לך, אם תקום מהמיטה, תתאמץ, תקום ותעלה לירושלים, תגיע לכותל ותזכה לראות את השכינה – תחיה!

בשארית כוחותיו הוא עלה לירושלים על חמור – מסע של כמעט שבוע. השיירה שהצטרף אליה הגיעה לירושלים בשעת לילה מאוחרת. כולם רצו ללכת לנוח, ורבי אברהם לא הסכים. הוא התחנן: קחו אותי עכשיו לכותל המערבי! כולם הסבירו לו שהם עייפים מהמסע הארוך, ורבי אברהם, שאת כל הדרך עשה במסירות נפש, כי היה חולה כל כך, התחנן...

בשעת לילה מאוחרת הוא הגיע לכותל המערבי. הוא ראה את האבנים הקדושות, והתחיל לבכות. ואז, תוך כדי בכי, הוא ראה דמות של אישה לבושה בבגדים שחורים. הוא הבין שזוהי השכינה הקדושה... ומרוב צער – הוא התעלף. ומי העירה אותו?

השכינה!

היא באה אליו (יש אומרים, בלבן), ולחשה לו באוזן: "הינחם, בני אברהם, כי יש תקווה. ושבו בנים לגבולם. עוד ייבנה הבית".

רבי אברהם חזר לצפת, וכשהאר"י הקדוש ראה אותו, הוא אמר לו: "ראית את השכינה. זכית. קיבלת חיים". והוא חי עוד 22 שנים.

שכינה עטופת שחורים!

אמר ירמיהו הנביא: כשהייתי עולה לירושלים – הוא עלה לנחם את ירושלים, לנחם את אבניה – ראיתי אישה אחת יושבת בראש ההר. היא הייתה לבושה בבגדים שחורים, ושערה הייתה סתור. היא הייתה צועקת ומבקשת: "מי ינחם אותי?". ואני צועק: "מי ינחם אותי, מי ינחם אותי?". התקרבתי אליה ודיברתי איתה. אמרתי לה: "אם אישה את – דברי איתי, ואם רוח את – הסתלקי מלפני". אמרה לי האישה הזו: "אתה לא מכיר אותי? היה לי בעל אוהב, כל כך אוהב, ושבעה בנים. ויום אחד – בעלי האהוב נעלם. הלכתי לחפש אותו – ולא מצאתי, וכשחזרתי הביתה – מצאתי שהבית שלי נפל על שבעת בני והרג את כולם. ואני לא יודע על מי לבכות... על בעלי, או על ילדי...?".

אמר ירמיהו הנביא: אמרתי לה – "האם את טובה מאמא ציון?".

ענתה האישה ואמרה לי: "אני אמך, צִיּוֹן, אני היא 'אומללה יולדת שבעה'" (מעם לועז, איכה רבתי, סוף פרק כ"ז).