אריה שאג: מה עשה רבי יצחק דוד גולדפרב בבית הדין?

לפני כמה שנים נכנס לבית הגדול של העדה החרדית רבי יצחק דוד גולדפרב זכר צדיק לברכה. הוא נכנס בכבודו ובעצמו והתיישב בחדר ההמתנה. המזכירים של בית הדין נבהלו מאוד. כולם ניגשו אליו, בירכו אותו לשלום. הם הסתכלו ברשימות וראו שהוא לא קבע תור לדיון בבית הדין...

מה עושים? הכל מלא! הם עשו דיון פנימי מהיר והחליטו שאף על פי שהוא לא קבע תור לדיון – הם יכניסו אותו בלי תור, ידחפו אותו בין הדיונים, כי אם הוא הגיע בלי תור – כנראה יש לו עניין דחוף ביותר.

רבי יצחק דוד החזיק ספר תהילים ביד, ונראה מתוח מאוד. המזכירים חיכו שאחד מחדרי הדיונים יתפנה כדי להכניס אותו, אבל אחרי שעה – הוא קם ויצא החוצה. המזכירים רצו אליו ושאלו אותו: "רבי דוד, למה אתה הולך? מיד אנחנו דואגים להכניס אותך".

אמר להם רבי דוד: "אין צורך, תודה לכם".

הם לא הבינו אותו, ואז הוא אמר להם: "ברוך ה' אין לי שום עניין בבית הדין. באתי לפה כדי להתבונן ולהרגיש איך מרגיש בן אדם שממתין באימה ובחרדה בחדר המתנה של בית דין. אנחנו – באלול – כולנו קיבלנו הזמנה לבית הדין. באתי לכאן כדי להרגיש את חרדת הדין".

הוא הצביע על האנשים המתינים ואמר להם: "אתם רואים? זה מחזיק ספר תהילים וקורא בדמעות. זה מסתובב מקיר לקיר ומשנן את טענותיו... אחד מורט את שערותיו, אחד חיוור, אחד רועד...

"ומה? גם אם הם עשו את הדבר הנורא ביותר – מה יעשו להם? יתלו אותם על עץ? לא! יעלו אותם לגרדום? לא! יוציאו אותם להורג? לא! אולי כמה אלפי דולרים לכאן או לכאן... וזה מוציא את בני האדם משלוותם...

"הדין של השם יתברך הוא על חיים, על בריאות, על נחת. אגיד לכם", אמר רבי דוד, ואחותי, זה כל כך חזק: "כשאני הולך ברחוב אני לא מרגיש כלום. עולם כמנהגו נוהג, הכל כרגיל. אמרתי לעצמי – אני חייב להרגיש את זה. ולכן באתי לכאן – כאן אני מרגיש מה זה אלול".

חודש טוב, אחותי. הגיע הזמן להתעורר! "בן אדם מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים".

פעם שאלו את רבי חיים קניבסקי זצ"ל: למה כתוב "אריה שאג – מי לא יירא"? למה בלשון עבר, למה לא "אריה שואג"? אמר רבי חיים קניבסקי: אנחנו מאמינים בני מאמינים שכל מה שעבר עלינו השנה – הכל נגזר בראש השנה. אנחנו רואים – וואו, יש אנשים שהיו איתנו בשנה שעברה בימים האלה, ועכשיו הם כבר לא כאן. כמה דברים קרו, כמה דברים השתנו – כי האריה שאג, בשנה שעברה... אז – מי לא יירא?