מי מוכן לשבת על העגלה? מי שיודע שאבא מוביל אותה

חסיד חב"ד בשם רבי מנדל היה בסיביר. שם הוא ראה מחזה מפעים – גוי אחד תקע שני עמודי ברזל על שני הרים סמוכים ומתח ביניהם חבל, כאשר מתחתיו יש תהום עמוקה. הגוי שאל את האנשים שהיו שם: "אתם רוצים לראות איך אני עובר מהר להר על החבל הדק הזה?".

כולם חשבו שהוא השתגע. והוא עשה זאת, הוא הלך על החבל כשמתחתיו פעורה תהום עמוקה ומפחידה. למחרת הוא הודיע שוב שהוא עובר על החבל. כולם התחננו לפניו שלא יעשה את זה, אבל הוא עשה את זה.

בפעם השלישית הוא עבר על החבל עם עגלה, ובפעם הרביעית הוא שאל: מי מוכן לשבת על העגלה? מובן שאף אחד לא הסכים לסכן את חייו, אף על פי שהם ראו שהוא עושה את זה בהצלחה. אף אחד לא היה מוכן.

מספר רבי מנדל החסיד – אחרי כמה רגעים ראיתי את האיש הולך על החבל עם עגלה, ובתוך העגלה יושב ילד קטן בנחת, בלי שום פחד!

האנשים לא הבינו: מי זה הילד הזה? איך הוא לא פוחד?

הגוי עשה זאת גם הפעם. כשהם ירדו, כולם רצו אל הילד ושאלו אותו: "איפה ההורים שלך? איך לא פחדת?". הצביע הילד על האיש שעבר על החבל: "זה אבא שלי. כשהוא אמר לי לשבת בעגלה הייתי הכי רגוע והכי בטוח שהוא לא מסכן אותי – כי זה אבא שלי!".

אמר רבי מנדל: מהסיפור הזה למדתי איך צריכה להיות האמונה של יהודי פה בעולם.

את מבינה? גם כשאת מרגישה שאת מהלכת על חבל דק בחיים שלך, והוא קצת רועד... גם כשתחתיך פעורה תהום ענקית ויש פחד – מי שמוביל אותך בתוך העגלה של החיים זה אבא שלך. תזכרי את זה. לא משנה איפה את! באיזה מקום, באיזה זמן.

מזכירה לנו הפרשה - "בנים אתם להשם אלוקיכם". אומר הנביא מלאכי: "אהבתי אתכם, אמר השם, ואמרתם במה אהבתנו... הלא אח עשיו ליעקב נאום השם ואהב את יעקב...". הנביא מלאכי הוא הנביא האחרון של עם ישראל, והוא מוסר את הנבואה הזאת לעם ישראל לפני צאתם לגלות. עם ישראל שואלים את השם – השם, באיזו צורה אתה אוהב אותנו?

והשם משיב: אני אוהב כל אחד מישראל כמו בן יחיד. "ואהב את יעקב..." השם לא אומר ואהב את ישראל. "ישראל" זה כללי, "יעקב" מרמז על כל יחיד.

זו הנבואה האחרונה שנאמרה, כדי שעם ישראל ייקחו איתם לגלות את הידיעה הזו. את האהבה הזו.

הקדוש ברוך הוא אוהב כל אחת ואחת אהבה אישית, אהבה פרטית. את הבת שלי, אומר השם, ואותך אני אוהב.