הרבנית חגית שירה

עמדתי ליד המשקוף, ואמרתי לה: "בבקשה, אמא, בבקשה, קחי את המפתח. אבל את לא מבינה איך הפנים שלך מאירות ככה!". היא הזדעזעה

אחותי, אל תחטאי כלפי עצמך בחטא הנורא הזה. קומי ותעשי! תפסי את המושכות, וקדימה

בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי לא לדבר על מי שהרגיזה אותי, ולא להביע דעה על כל דבר. ומה כבר אפשר לעשות על הספסל עם השכנות חוץ מלדבר ולפטפט?

תיהני ממה שאת עושה, ואמרי: יש ברכה ברגע הזה, יש אור ברגע הזה. הרגע הזה הוא טוב! אבא כאן, קרוב כל כך!

אנחנו חייבים להקנות להם ששבת זה טוב, שברכה זה טוב, שתפילה זה טוב. זו לא חובה, אלא טוב