פילאטיס לשרירי האמונה: להרים את הראש למעלה לאבא שבשמיים

בימים של המלחמה עם איראן, הבת שלי, יהודית, הייתה אצלי עם התינוקת שלה, אורה.

פגשתי לא מזמן אישה מקסימה, שגם לה קוראים אורה. כשסיפרתי לה שגם לנכדה שלי קוראים אורה, היא ממש נבהלה: "למה? למה קראו לה בשם כזה? זה שם של זקנות! זה ישן...".

חייכתי ואמרתי לה: "את לא מבינה איזה שם יפה זה. תאמרי אותו לאט – או-רָ-ה. את קולטת? את אור! כל בוקר תגידי לעצמך: אני אורה! אני אור! אני לא רק מאירה לעצמי – אני מאירה לכל העולם!".

היא התרגשה מאוד.

טוב. אורה, הנכדה שלי, כמעט בת ארבעה חודשים. שמתי לב שהיא לא מרימה את הראש. כשאני או אמא שלה מחזיקות אותה ואני מנסה לשחק איתה, היא מרימה רק קצת את העיניים, לא באמת את הראש. וגם אם זה ממש מעניין, היא מוותרת, כי קשה לה.

הרגשתי שזה לא רגיל. אמרתי ליהודית: "צריך לבדוק את זה". אבל – מלחמה, מטחים, לא פשוט ללכת לרופא, אז התחלנו לתרגל איתה בבית. השכבנו אותה על הבטן, שמנו לה סדין מגולגל מתחת לכתפיים, עודדנו אותה להסתכל למעלה, שיחקנו מולה, גירינו אותה...

ותוך שבוע וחצי – פלא! הילדה התחילה להרים את הראש. גבוה. מחפשת מבט. מרימה עיניים. ברוך השם.

חשבתי לעצמי – גם אנחנו ככה. לפעמים לא מרימות את הראש לשמיים. לא רגילות. לא מאומנות. העיניים שלנו תקועות כאן – בידע, במסכים, בחיפוש אחרי תשובות בגוגל, אחרי פתרונות מאנשים, מחברות, מרופאים... מחפשות ישועה פה, במקום הכי נמוך.

וצריך להבין שככל שאנחנו כאלה, עם מבט נמוך, לא יודעות להרים את הראש למעלה – ככל שאנחנו כאלה, משהו בשרירי האמונה שלנו רופף. צריך לחזק את שרירי האמונה. אחותי, תעשי פילאטיס לשרירי האמונה שלך – תתרגלי להרים את העיניים למעלה.

התחילי לתרגל – ראש למעלה, עיניים למעלה!

השבת מוזכרת בפרשה פרה אדומה, שמטהרת את הטומאה הכי גדולה, את טומאת המת. טומאת מת זו הטומאה הזו של "להרגיש סוף", להרגיש שאני "מתה מהמצב הזה", "לא יכולה יותר".

תפתחי את הידיים ואת הלב, אחותי – כי עצם הקריאה על המצווה הזו מטהרת אותך מהטומאה הנוראה הזו של הייאוש, מהטומאה של האטימות, של הטמטום, של "לראות סוף", של "להיות בטוחה שהלך עלי".

מצוות פרה אדומה מזכירה לך להאיר את מצבי החושך הללו, להרים את הראש למעלה לאבא שבשמיים, להרים את הראש מעפר. זכרי, יהודי לא מתייאש לעולם. תתחילי לתרגל, הרימי ראש ושנני – אין ייאוש בעולם, אבא אוהב אותי. אהבת עולם אהבתנו, אהבה רבה.