הרבנית חגית שירה

אחותי, אל תחטאי כלפי עצמך בחטא הנורא הזה. קומי ותעשי! תפסי את המושכות, וקדימה

בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי לא לדבר על מי שהרגיזה אותי, ולא להביע דעה על כל דבר. ומה כבר אפשר לעשות על הספסל עם השכנות חוץ מלדבר ולפטפט?

תיהני ממה שאת עושה, ואמרי: יש ברכה ברגע הזה, יש אור ברגע הזה. הרגע הזה הוא טוב! אבא כאן, קרוב כל כך!

אנחנו חייבים להקנות להם ששבת זה טוב, שברכה זה טוב, שתפילה זה טוב. זו לא חובה, אלא טוב

כמה זמן בן אדם חי בעולם הזה?  מאה עשרים שנה בעזרת השם, וזה עובר מהר כל כך. זה לא סתם שכשאדם נפטר מראים לו את כל החיים שלו כמו בסרט של כמה שניות