דודו כהן

בשנים האחרונות הסאטיריקן ליאור שליין הפיץ לא מעט אמירות נגד היהדות. אבל כשבנו נולד, הנשמה היהודית התגלתה במלואה

לפני כמעט 20 שנה הייתי בטוח שהחתונה שלי היא סיפור הצלחה ייחודי. אבל למרות המנה הקווקזית והאורח הסלב, פספסתי משהו קריטי

מתכונים למאכלים שאף אחד מאיתנו לא באמת יכין, צילומים של מנות לפני אכילתן, ושף שטועם מאכל, עוצם עיניים, וכולם מסביב במתח לקראת פסק הדין. לא הגזמנו קצת עם תרבות האוכל, המסעדות והשפים?

אני איש של עקרונות. אני לא מתכוון להיות חלק מהתופעה הנהנתנית הזו. ובכל זאת נסעתי לחו"ל עם אשתי. אז מה הסיבה?

להבין שהם מתפדחים ממך, להתפלל שהם יגדלו מהר, ולהבין שכל התובנות שצברנו בחיים לא ממש מעניינות אותם. חייו של הורה למתבגר

ההבדל בין המתח וההתרגשות לפני קבלת ברכה מצדיק, לבין דיבורים ופטפוטים בביתו של הקב"ה, הוא בלתי נתפס

טלפון ציבורי, בית הבראה, קלטות אודיו, יצחק שמיר, מכולות שכונתיות ובול עם חמנייה. געגועים לעשור האחרון של התמימות

אם נפגעתם מאמירות בוטות של אנשי חינוך, כדאי שתשמעו מה עשיתי אחרי המשפט הזה, שהוטח בי אי שם בשלהי כיתה ה'

אפשר להבין אנשים שחוששים להתחסן מפני הקורונה או לחסן את ילדיהם. אבל יש גבול לדמיונות ולקונספירציות שאפשר לטוות סביב הקורונה

הסביבה עשתה את הכל כדי שארגיש כמו איש חשוב. אז זרמתי. דודו כהן מספר בגילוי לב על האגו המתפרץ – ועל מה שהביא את הפרופורציות בהמשך

לא מעט פעמים נשאלנו, בעיקר לקראת מערכות בחירות, למה אנחנו בכלל מתייחסים לפוליטיקה. הרי מה הקשר ליהדות? אז זהו, כארגון שמקרב לבבות אכן אין לנו עניין בפוליטיקה, אלא שהממשלה הרעה והחולה הזו ממחישה היטב עד כמה הקשר הדוק, ועד כמה הפוליטיקה והממשל יכולים לרומם – או לנסות לרסק – את הצביון היהודי שעדיין נותר כאן

גם אני השתמשתי בעבר בדתיים שמעדו, או בדתיים בתחפושת, כדי להשתיק את המצפון. ואז הגיע הראיון עם הרב זמיר כהן ב"רייטינג"

מבחוץ זה נראה כאילו חייהם נוצצים וזוהרים. אבל מהיכרות קרובה (וקשוחה) עם רבים מהם – תאמינו לי שלא הייתם רוצים להתחלף איתם

הורים ונערים, שימו לב: אין לה ריח, היא "מגניבה" יותר, נראית תמימה וידידותית – אבל למעשה מדובר בסרטן רעיל וממכר בתחפושת

בשנים האחרונות מצאו לזה כל מני שמות מכובסים – נובי גוד, חגיגות השנה החדשה ועוד. אבל האמת צריכה להיאמר: זה בדיוק מה שהמיסיונרים שואפים אליו

בחודש האחרון ביקרתי בכמה אזכרות, שהזכירו שוב ושוב: דור הנפילים הולך ונכחד. אז איפה ישנם עוד אנשים כמו האנשים ההם?

הגעתם לגיל שבו נדמה לכם שפיצחתם את חידת החיים? בטוחים שאתם חכמים יותר מההורים, שנתקעו איפשהו בשנות השמונים? קבלו 5 תובנות שאולי יגרמו לכם לחשוב שוב

או: למה עברנו לגור בשכונה שנבנתה בשנות השישים?

"למה שיהיה חשוב לי אם שור נפל לבור?", תהיתי כבר אז, בכיתה ה'. לקח לי שנים להשתחרר מהעמדה השגויה כלפי הגמרא. עד שבסוף האסימונים נפלו

טיפול נמרץ, אבא מונשם ומורדם בעקבות סיבוך לא ברור, מנהל מחלקה שמודיע בפסקנות שהכיוון הוא מכונת הנשמה לכל החיים ומצב סיעודי - ומנגד, נדר על סעודת "נשמת כל חי" ומזמור לתודה, שהפכו את התמונה לחלוטין. שנה אחרי, דודו כהן מספר על הנס, הסגולה - ובעיקר התודה האינסופית לקב"ה