תשובה

האם אתם סוחבים על הכתפיים עול רגשי מהעבר? למה המוח שלנו מתעקש להריץ בלופ דווקא את הכישלונות שלנו? ומה יש ליהדות לומר על היכולת לשנות את כל הטעויות ברגע אחד? המדריך שיעזור לכם לשחרר את החרטות ולהמשיך קדימה

עידית ליכטנפלד מארחת את ליאורה פראנק בפודקאסט מרתק ומחכים על שיאצו, תשובה ומה שביניהם

לאחר עשרות שנים של חיים נוכריים, פשט את דמות "ג'ורג' נייגל" ושב אל שם ילדותו, אל אמונתו, אל חסידותו. הוא חזר לארץ, חזר לכפר חסידים, אל אותם שבילים שאותם חרש בצעירותו עם מחרשה פשוטה ועם אמונה ענקית. כבר לא כאדמו"ר גדול מוקף חצר, אלא כזקן צנוע, מתקן, מבקש מחילה

להיות בעל תשובה זה פאר בעיניי. ויש על מה להתפאר. כשאני מסתכלת לפעמים על התמודדויות שיש למשפחה שלי, לילדים שלי, לנכדים, לעצמי, עכשיו, בזמנים האלה, אני עוד יותר מתפארת

לפעמים לפני שמסבירים מהלכים רוחניים נשגבים, צריך לחשוב על הקומה הראשונה, צרכים פיזיים מתאימים. אברהם אבינו קודם האכיל את האורחים שלו, ורק אחר כך ביקש מהם לברך

אפרת ברזל משוחחת עם שרון רוטר - זמרת, אמנית ויוצרת, על מסלול התשובה שלה, על גדילה בין זמרות, על כתיבה חרדית ועוד ועוד

הפערים הדתיים בין בני זוג נדמים כשאלה עמוקה ומורכבת, אך למעשה הם אינם שונים במהותם מכל פער או שוני בין בני זוג. אז מה עושים?

אל אחד מקיבוצי "השומר הצעיר" הגיע המגיד הירושלמי וביקש לומר מספר מילים. 2 המילים שאמר שינו את חייו של אחד השומעים

אפשר להמשיך לסחוב יום ועוד יום. אבל האם זה מה שהקב״ה רוצה מאיתנו? עייפות תמידית? סחיבה? הישרדות? או חיים שיש בהם חיבור לרצון, לשמחה, לעשייה עם הלב?

אחרי כמה שנים משהו פקע. אולי מיתר, אולי חוט עדין שנקרע בלב והתחיל לדמם מגעגוע. התחלתי ללקט מחדש את החלקים הטובים מבין אלו שנזרקו. מצאתי אותם מנצנצים בעפר, בוהקים, מעלים לי דמעות בעיניים

הרב אריה שכטר זצ"ל היה פעיל מאוד בתנועת התשובה. במשך 50 שנה היה מרצה בתחומי היהדות, ורבים מספור חבים לו את חייהם הרוחניים. קווים לדמותו הגדולה

עידית ליכטנפלד מארחת את יעל אלקיים בפודקאסט מרתק ומחכים

אני זוכרת שההצגה הייתה טובה, יותר מטובה, אבל החוויה האישית שלי הייתה, מה שנקרא, "מטלטלת". אני יושבת בשורה הראשונה, ובסיום ההצגה עומדת ומוחאת כפיים בהערכה. בנוסף למחיאות הכפיים - מגיעות דמעות

לנו, בעלות התשובה, יש זוללי אנרגיה מיוחדים, לעיתים מתוך רצון לאישור חיצוני מהסביבה, ולעיתים מחשבות על העבר שמורידות מאיתנו כוח. איך נזהה את זוללי האנרגיה ומה נעשה איתם?

חלק מהתהליך הבריא שאתה – תודה, הרב יונתן אבר – העברת אותנו, אנחנו בעשור השלישי יחד, היא העובדה שמעולם לא מכרת לנו שום לוקשים. סיפרת לנו את האמת על הכל, מראש

כבעלת תשובה ובת זקונים, לא ראיתי מקרוב מודל של בית עם ילדים קטנים ותוססים. לא ידעתי איך נראית התארגנות של ערב חג כשיש קטנים שמתרוצצים בין הסלון למטבח, איך מחברים בין קיפול כביסה לתפילה, בין חיתוך סלט לילד שבוכה כי הבלון התפוצץ. בין רצון להתפלל מהלב אחרי הדלקת נרות לבין קול קטן שאומר: “אמא, את באה לשחק איתי במגנטים?”

מה עושים כשאין באפשרותך לאתר את אדם שממנו את רוצה לבקש סליחה? אמיליה עמרה בעצה מפתיעה ומעודדת. צפי

אפרת ברזל ואיה קרמרמן בשיחה אוהבת על סליחה, על תשובה, על שיפור, על עשרת ימי תשובה ועל יום הכיפורים

הרבה פעמים אותם כישרונות ומתנות שפעם היו חלק בלתי נפרד מאיתנו, מרגישים היום בשלב החדש של חיינו פחות מתאימים. האם זה נכון?