טסים להודו בשביל לחפש רוחניות? חפשו קרוב יותר לבית

לפני כמה שבועות מישהו כתב לי שמי שמחפש רוחניות ופנימיות, אין לו מה לחפש ביהדות: "היהדות היא לא רוחנית. להיות יהודי זה לקבל עליך את עול המצוות וזהו". לא ידעתי אם לבכות או לצחוק. אותו אדם כנראה פספס את המהות הנפלאה של היהדות, וחבל.

עכשיו, חשוב להבין שאני לא מתכוונת לזלזל בדעתו של אף אחד, כי אני עדיין לומדת וחוקרת כמו תינוק סקרן שמגלה את העולם בפעם הראשונה. אבל אולי דווקא בגלל זה אני מרשה לעצמי להגיד שהוא החטיא את המטרה. עם זאת, אני לא טוענת שהיהדות לא דורשת קיום מצוות, אבל השאלה היא איך אנחנו מקיימים אותן ולמה. האם מתוך מקום של פחד או "עול", כפי שכתב אותו גולש? או שמא מתחושה של אהבה, שמחה והודיה גדולה לבורא עולם.

בשביל להתייחס למשפט של אותו מגיב אנונימי, אני חייבת להתייחס רגע להגדרה של "רוחניות". על פי ההגדרה המילונית, המונח "רוחניות" הוא שם כולל למספר גישות לפיהן העולם אינו מסתכם רק במרחב, אנרגיה, זמן ותודעה, וכי קיימים מאפיינים נוספים לקיומנו, כגון: תכלית, נשמה, גמול, שכר ועונש, גורל ואלוקות (זאת על פי ויקיפדיה). מרבית ההשקפות הרוחניות רואות את חיי הרוח כעיקריים ואת החיים החומריים, הפיזיים והחיצוניים כמשניים בחשיבותם.

אם שמתם לב, על פי ההגדרה הכי יבשה, בלטו מילים כמו תכלית, נשמה, שכר ועונש, ואלוקות - כולן נמצאות בשימוש יומיומי בעולם היהודי. אנשים בדרך כלל חושבים שבשביל להשיג רוחניות, צריך להרחיק עד למנזר בודהיסטי בהודו, כפי שעשתה עדן הראל. אלא שדווקא שם, יהודים רבים מתחילים לגלות את היהדות במלוא עוצמתה והדרה. דווקא במקום הכי רחוק מארץ הקודש - שם מתחיל החיבור האמיתי שלהם ליהדות. אגב, הראל עצמה סיפרה בעבר שבמנזר הבודהיסטי אמרו לה שאין לה מה לחפש שם ושכל מה שהיא צריכה בחיים נמצא ביהדות.

מחפשים רוחניות בהודו ומוצאים את היהדות

אני משתייכת לדור הטסים להודו. אלה שמחכים לסיים את שירותם הצבאי בשביל לטוס למזרח הרחוק ולחפש הארה. הם טסים למסע בארץ רחוקה, הרחק מהלחץ והרגשת החרדה היומיומית שבישראל, עושים בטן-גב, מטיילים, פוגשים אנשים, רוקדים, משתתפים בסדנאות שתיקה, מקבלים סוג של "היי" ומרגישים שגילו את אמריקה. או יותר מדויק – את הודו.

אני זוכרת מאות אלפי תרמילאים שארזו את הפקלאות ונסעו למסע בארץ רחוקה בשביל לגלות את האושר, את המהות האמיתית לחיים. כבר בגיל צעיר הם הבינו שיש בחיים יותר ממה שהם רואים. הישראלים הצעירים כבשו את הודו, ובכל מקום ניתן היה לראות שלטים בעברית ומוכרים שמדברים בשפת הקודש. למרבה הפלא, רבים מהמטיילים התחברו לשורשים שלהם ונעזרו בשירותיהם של בתי חב"ד למיניהם, ואף הניחו תפילין או עשו קידוש בשבת. מוזר, אבל הרבה אנשים מעידים שדווקא בגולה, במקום הכי רחוק מהבית, אנשים מאמצים מנהגים יהודיים שאולי לא היו מקיימים בארץ.

אני אומנם לא הייתי בהודו, אף פעם לא משך אותי להיזרק במדינת עולם שלישי, אבל אני זוכרת שרבים מחבריי חזרו משם מוארים ושמחים. כשנחתו בארץ, הם ניסו להמשיך ולשמר את ההווי הרוחני שחוו בהודו ולא הצליחו, בשל אורח החיים הקדחתני שבמדינה החמה והמהירה שלנו. הם איבדו את שלוותם וניסו להשיג אותה באמצעות בילוי בפסטיבלי שנטיפי למיניהם, או חזרו להודו בשביל להשיג את אותה רוחניות שחוו שם.

אני מודה שגם אני לא חשבתי שהרוחניות הזאת, זו שכולם מחפשים ברמה כזו או אחרת, נמצאת ממש כאן, מתחת לאף שלנו. האורות האלה, הרוגע הזה וכל הטוב הזה, נמצאים קרוב לבית, אבל לא חלמנו לחפש אותם בתורה הקדושה. למה? בדיוק בגלל מה שאותו גולש כתב - היהדות היא לא רוחנית, היהדות היא לקבל את עול המצוות.

אבל למה הכל אסור?

קודם כל, המילה "עול" נשמעת מרתיעה לעיתים. מי שמנסה להבין את המהות העמוקה שמסתתרת מאחורי כל מצווה, קודם כל בלב ואחר כך במוח, לא יחשיב את המצווה כ"עול". לשמור שבת זה לא עונש, זו זכות. את השבת אני שומרת בשבילי. מי שלא שמר שבת בחייו, לא יכול להבין את העונג העצום שאנחנו מקבלים באותו יום, מה זה עושה לנפש שלנו. מעבר לעונג שיש בללכת לבית הכנסת, לעשות קידוש, לאכול 3 סעודות או לחוות את אווירת השבת, קיים יתרון מובהק נוסף. יום אחד בשבוע, אחרי שאנחנו עובדים כמו מטורפים, שבו אנחנו שמים את הטלפון בצד, את כל צפצופי הוואטסאפ, הפיד של האינסטגרם והנסיעות בפקקים, ופשוט חווים יום אחד של שקט יחד עם האנשים החשובים ביותר בחיינו. יש לכם מושג מה זה עושה לנשמה? כמה הארה אפשר לקבל ביום כזה? כמה הנפש שלנו זועקת לזה? כל יהודי חייב שבת כזו לעצמו.

אני מודה, גם אני בעוונותיי לא הבנתי למה בשבת הכול אסור, ובאופן כללי למה היהדות מחמירה כל כך. למה אסור לשתות נס קפה אחרי המבורגר, למה אסור לנסוע לשבת או למה צריך לחתוך נייר טואלט לפני השבת. הסתכלתי על אנשים דתיים כאנשים מסכנים שאוסרים עליהם הכול, לוקחים להם כל הנאה בחיים, שהם אנשים חשוכים ופרימיטיביים שלא מסוגלים להנגיש קצת את המצוות לעולם החדש של ימינו.

היום אני מבינה שאני זו שהייתי מסכנה, ושהעולם אומנם נהיה מתקדם יותר מבחינה טכנולוגית, אבל משוכלל הרבה פחות מבחינה תודעתית. לאנשים היום אין זמן להשקיע ברוחניות שלהם כי הם עסוקים במלחמה הישרדותית, אז הם מזניחים את עצמם, והנפש שלהם זועקת לעזרה. לו ידעו כמה אור יכלו להכניס לחיי היומיום שלהם באמצעות הודיה, תפילה ועבודה תודעתית על המידות, שמונעות מהשפע להיכנס לחייהם. כל אלו נמצאים ביהדות, והחילוניים מפספסים אותם. למה? כי עדיין יש אנשים שחושבים שיהדות היא רק אסור, אסור ואסור. ובינינו, מי רוצה לחיות בעולם בו הכול אסור?

אם היהדות כל כך נפלאה, למה לא כולם מהללים אותה?

אז שימו לב שוב מהי רוחניות: תכלית, נשמה, גורל, אלוקות – כל המילים היפות האלה נמצאות ממש אצלנו ביהדות. פנימיות, עבודת המידות, עבודה עצמית על הכעס, הגאווה והקנאה. כל הדברים שהורסים לנו את החיים, בצורה כזו או אחרת, ומונעים מאיתנו את האושר שמגיע לנו, וגם העושר. כל אלו נמצאים ביהדות. ההבנה שלא סתם הגענו לעולם היא יהדות, המצווה לעשות צדקה וחסד - יהדות, כיבוד הורים - יהדות, כבוד בין אדם לאדם - יהדות, נישואין מאושרים - יהדות, טוהר הנשמה - יהדות, גורל - יהדות, והרשימה ממשיכה. מה זה אם לא רוחניות?

אז אם היהדות כל כך יפה, למה לא כולם מתקרבים אליה. למה לא כולם שרים שירי הלל לבורא עולם בכל דקה ביום? לעניות דעתי, בגלל הסטיגמה הזו שנוצרה לה. בגלל שאנשים עדיין חושבים שיהדות היא לא רוחנית. אז הם הולכים לחפש אותו בהודו או במדבר או באמצעות מילים מפוצצות כמו קארמה, זן, בודהיזם או אמא אדמה. כשאני התחלתי לגלות את הקסם שביהדות, זה היה בזכות אנשים כמו הרב זמיר כהן, הרב יצחק פנגר, הרב יובל הכהן אשרוב והרב יגאל כהן, שדיברו יהדות בגובה העיניים והצליחו להנגיש לקהל הרחב את התורה ולהסביר, בנועם, איך היא כן קשורה לחיים שלנו, כאן ועכשיו. התורה שלנו לא פרימיטיבית, היא סופר רוחנית ומלאת העצמה. היא לא רק מצוות ללא משמעות, היא מלאה סודות לחיים טובים ומאושרים יותר, אם רק תפתחו את הראש ותתנו לה מקום.

אז בפעם הבאה שאתם מחפשים את המהות הפנימית שלכם, את התכלית שלכם, את הסיבה שהגעתם לעולם הזה, את הסוד לחיים מאושרים יותר - עשו טובה, פשוט פתחו את הספר העתיק ביותר בעולם. הוא אולי כבר נחשב "זקן", אבל הוא רק משתבח עם השנים.