מפסיקים להביט לאחור: איך משחררים את רגשות החרטה וממשיכים הלאה?

אין יום שבו לא מתגנבת אליי תחושה של חרטה. זה יכול להיות על דברים קטנים, כמו "למה לא קניתי עוד לחם", ועד דברים מהותיים כמו "למה עברתי לגור בצפון?". יש כל כך הרבה דברים שאני תוהה מה היה קורה אם הייתי בוחרת אחרת - אם הייתי בוחרת במקצוע אחר, אם הייתי בוחרת בחינוך אחר, אם הייתי עושה תשובה מוקדם יותר בחיים, או אם הייתי בוחרת להקים את ביתי בעיר במקום במושב.

לפני כשבע שנים גיליתי את הכוח המופלא של התשובה. לאט ובעקביות בחרתי בדרך אחרת, דרך של יהדות ותורה וחסד. אבל כל בעל תשובה יודע שלאחר "האורות" מגיעה גם הנפילה. אצלי היא פשוט הגיעה בתור חרטה. לא על התשובה, אלא על דרך החיים שלי עד אז.

עם הידע, אורח החיים והניסיון שיש לי היום, אני מביטה על מי שהייתי בעבר וחושבת לעצמי איך יכולתי לעשות דברים שמנוגדים למי שאני היום. לא שחס ושלום עשיתי רע בזדון, אבל כמו כל בן אנוש, גם אני עשיתי דברים שאני מתחרטת עליהם. ולא משנה כמה פעמים עשיתי עליהם תשובה, אני ממשיכה לשלם את המחיר של העבר על חשבון העתיד שלי.

ביהדות, התשובה מורכבת משלושה שלבים, חרטה היא רק אחד מהם. מעבר לכך, עלינו להכיר בטעות שעשינו (וידוי) ולקבל על עצמנו לא לחזור על אותה טעות שוב (קבלה לעתיד). את כולם עשיתי, ובכל זאת, החרטה עדיין באה לבקר - במיוחד בלילות.

אז מה אפשר לעשות כשהעבר עדיין שולט בנו בהווה, וכשרגשות החרטה מונעים מאיתנו מלצעוד קדימה? הנה כמה צעדים שעזרו לי:

להכיר בכאב מבלי לחזק אותו

השלב הראשון בתהליך השחרור הוא להפסיק להילחם ברגש. כשאנחנו כל הזמן מרגישים אשמים ונאחזים בדברים שעשינו בעבר, אנחנו לא נמצאים בהווה ואנחנו לא מתקדמים לעבר העתיד. אנחנו פשוט תקועים. מה קורה כשנלחמים בפחד? הוא רק מתגבר. ומה קורה כשנלחמים בחרטה? נכון, גם היא רק מתגברת.

הכרתם בטעות שעשיתם? עשיתם וידוי בפני הקב"ה וביקשתם מחילה? קיבלתם על עצמכם לא לעשות את אותה טעות שוב? זהו, נגמר. התשובה היא אחד הדברים המופלאים ביהדות. רבי אלעזר בן דורדיא חי כל ימי חייו כרשע גמור, וביומו האחרון חזר בתשובה ואף זכה לעולם הבא. אף פעם לא מאוחר מדי. אז ברגע שקיבלתם לא לחזור על החטא, המשיכו הלאה ואל תשקעו בחרטות על העבר.

בסך הכול, חרטה היא דבר חיובי. היא למעשה עדות לערכים שלנו. אנחנו מתחרטים כי אכפת לנו, כי המצפן המוסרי מראה לנו שנהגנו בצורה שגויה, וכי היום אנחנו מבינים משהו שלא הבנו אז. החרטה היא ההוכחה לכך שצמחנו. במקום להילחם בה, השאירו אותה בעבר והתקדמו לעתיד שבו אתם אנשים טובים יותר מדי יום.

כל עוד הנר דולק אפשר לתקן

הכול מכתוב

כיהודים מאמינים, אנחנו יודעים מחז"ל ש"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה". כלומר, גם הטעויות שלנו והדרכים שלא בחרנו בהן היו חלק מתוכנית מדויקת שנכתבה במיוחד עבורנו.

החרטה מבוססת על המחשבה שאילו רק היינו פועלים אחרת, המציאות הייתה טובה יותר. אבל האמונה אומרת לנו שכל מה שקורה לנו בחיים הוא בהשגחה אלוקית שמתאימה לתיקון שלנו בעולם. למשל, רווקה מתחרטת על שידוך שלא צלח, אבל יכול להיות שהשידוך הזה בכלל לא היה בשבילה והשם מתכנן לה משהו אחר, טוב יותר. או אדם שפשט רגל יכול להתחרט על כל ההחלטות העסקיות שביצע, כשלמעשה הנפילה הייתה מתנה משמיים, גם אם הוא לא רואה את זה עכשיו.

במקום לשקוע בעבר ולהתחרט על מעשים שעשינו, צריך להבין שכל מה שקורה הוא לטובתנו הגמורה. עכשיו אני אולי לא רואה את התמונה המלאה, אבל יום אחד אראה. "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהֹוָה" (ישעיהו נ"ה).

“כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן”

תשובה, כפי שכבר הבנו, אפשר לעשות בכל רגע, אבל מה קורה אם הטעות שלנו פגעה באדם אחר? רבי ישראל מסלנט זצ"ל, מייסד תנועת המוסר, אמר כי "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן". אף פעם לא מאוחר מדי לבקש סליחה ממישהו שפגענו. התנצלות כנה או ניסיון להתפייס יכולים להביא מזור לשני הצדדים.

אך מה עושים כשזה בלתי אפשרי? כשהאדם כבר לא בחיינו או שהזמן שעבר גדול מדי? "מבואר בספרים הקדושים שכאשר האדם עושה את כל מה שביכולתו ושב בתשובה מלאה על מעשיו, הרי הקב"ה יעזור ויסייע ויכניס בלב של מי שנפגע ממנו שימחל ויסלח לך על כל מה שפגעת" (מתוך "שאל את הרב").

כתבו מחדש את הסיפור שלכם

בנוסף, אנחנו יכולים לבחור באפשרות של תיקון עקיף. כלומר, אם פגענו במישהו ואין לנו אפשרות לדבר איתו, נוכל להחליט שמהיום ננהג בנדיבות יתרה כלפי אנשים אחרים במצבים דומים. למשל, אישה שבעבר דיברה לשון הרע במקום עבודתה הקודם מקבלת על עצמה לעצור את השיחה ברגע שמתחיל דיבור שלילי במקום עבודתה הנוכחי. אדם שנזכר שבצעירותו הזיק לרכוש של מישהו או לא החזיר חוב קטן, והוא כבר לא יודע מי האדם או איפה הוא נמצא, יכול לתרום את שווי הנזק עם תוספות לצדקה (כמובן שבכל הקשור לדעת תורה, טוב להתייעץ עם רב). 

לשכתב את הפרק הבא

אחרי שהבנו מה התורה אומרת על חרטה - מה עושים עכשיו? המוח שלנו הוא מספר סיפורים משוכלל, אבל הוא נוטה להריץ את הסרט של הכישלונות שלנו בלופ אינסופי. ת'כלס, איך מתקדמים הלאה? איך אנחנו משנים את הסיפור של חיינו?

כדי להתחיל לשחרר את העול הרגשי, קחו דף ועט וצרו לעצמכם מרחב שקט לכמה דקות. התחילו בכתיבה כנה של האירוע שמעורר בכם חרטה, אך עשו זאת כצופים מהצד. תארו רק את העובדות היבשות של מה שקרה, בלי שיפוטיות. לאחר מכן, במקום להמשיך ב"מה היה קורה אילו", נסו להרכיב משקפיים של אמונה ושאלו את עצמכם איזו מתנה או שיעור קיבלתם בזכות המסלול שבו צעדתם בסופו של דבר, ומה הבנתם על עצמכם היום שלא יכולתם להבין אז. סיימו את הכתיבה במשפט עוצמתי שמתחיל במילים: "בזכות מה שקרה אז, היום אני...", וכתבו את הפרק החדש בסיפור חייכם.

עלינו לקבל את העובדה שלא ניתן לערוך את העבר כמו שעורכים קובץ וורד במחשב. אנחנו לא יכולים לשנות את מה שהיה, רק לעשות עליו תשובה, אבל אנחנו יכולים לשנות את הרגע הזה. החרטה גונבת מאיתנו את היכולת להיות נוכחים עבור האנשים שאנחנו אוהבים עכשיו. במקום להתחרט על כך שלא ביליתם מספיק זמן עם הילדים - תבלו איתם עכשיו. חיו את הרגע הזה.

רבי נחמן אמר "מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה". כל אחד מאיתנו יכול להתחיל מבראשית, מבלי להביט לאחור ולהיתקע במשקעי העבר. הקב"ה ברא את השמים ואת הארץ, ובכל רגע ורגע הוא מחיה את הבריאה מחדש, בשביל שגם אנחנו נוכל להתחדש כל רגע מחדש. אנחנו אולי לא יכולים לשנות את מה שקרה אתמול, אבל יכולים לפעול בדרך שנהיה גאים בה מחר.