יוסף הצדיק

יוסף הצדיק לא שמר רק על עצמו, אלא נזהר לא להכשיל אחרים: ה"זרע שמשון" בפירוש מיוחד ומחזק לפרשת ויחי

זה האומץ להתקרב. זה להסכים לשבת באותו מרחב, עם מה שהיה ועם מה שעוד כואב. ובין הקירות של בית חב"ד בקטמנדו, שהיא קצת מצרים, דווקא רחוק כל כך מהבית – נולדת אחדות

כל עובד סוציאלי או פסיכולוג, שהיה עובר על "קורות החיים" של יוסף, היה כותב אבחנה חד-משמעית: פוסט-טראומה מורכבת. אבל התורה פותחת לנו צוהר לתוך הבור המצרי, ואנחנו פוגשים אדם אחר לגמרי

התורה מספרת על מפגשים עמוקים מאוד מאוד בנשמה שלנו, והמפגש הזה מרגש אותנו כל כך מפני שהוא מתאר את המפגש של האדם עם קונו

יש בתנועה הזו משהו שמרפא את השנים הארוכות של השתיקות והחשד. יהודה עומד מול מה שהחיים מחזירים לו, מול אותו מבחן-לב עתיק של מכירת יוסף, והוא בוחר אחרת

כשאנחנו רוצים לתקן את העבר, הגישה לטעויות שעשינו צריכה להיות מתוך מקום בריא שמקדם אותנו, ולא מתוך אשמה והלקאה עצמית שתוקעת אותנו במקום והורסת אותנו

מדוע נענש יוסף על שהשתדל אצל שר המשקים, ואיך זה קשור להשוואות שאנחנו עושים בינינו לבין זוגות אחרים?

קושיה הלכתית חריפה על יוסף הצדיק מובילה להבנה מפתיעה על גלות מצרים, ברית המילה, ההשגחה האלוקית לדורות ישראל, וגורל העולם הרוחני כולו

המאבק בין האחים ליוסף נראה בתחילת הדרך כמאבק של ניסיון חיסול. מבחינתם, או שהם צודקים – או שיוסף צודק, ואם הם צודקים, אז הוא צריך למות או לא להיות פה