סכסוכי ירושה ומריבות בין אחים: איך מתגברים על זה?

משפחה היא הדבר הקרוב ביותר לאדם. לפעמים, לצערנו, יש מצבים שבהם היא יכולה גם להפוך למוקד של מתחים, קנאה ושנאה.

אחד המצבים שבהם רואים זאת בבירור הוא סכסוך על רקע ירושה. מצב כזה קורע משפחות ומוביל לשנאת חינם. סיפורם של יוסף ואחיו מהווה דוגמא קלאסית למורכבות היחסים המשפחתיים, ומלמד אותנו על השורשים העמוקים של סכסוכים אלו.

אני אחיך אל תשכח

בפרשת השבוע, פרשת וישב, מסופר על קנאת האחים שקרתה בעקבות אירועים מסוימים: חלומות שבהם יוסף חלם שהאחים משתחווים לו או משניים לו, ויעקב אביהם שמכין כותנות פסים מיוחדת דווקא ליוסף. אם נסתכל במבט עמוק יותר, נראה כי הקנאה אינה על דברים חומריים (כמו כתונת, למשל), אלא על רגשות עמוקים יותר – על תחושת הערך, ההכרה והאהבה.

הקנאה והשנאה מגיעים לשיאם כאשר האחים זוממים להפטר מיוסף ולזרוק אותו לבור. במקום לנסות ולפתור את הקונפליקט בדרכים בונות, האחים בוחרים בדרך אלימה.

השבוע חל י"ט כסלו, שהוא יום חג בחסידות חב"ד. ביום זה נוהגים לערוך התוועדויות חסידיות וללמוד את תורת החסידות, וחוגגים לזכר שחרורו של האדמו"ר הזקן מהכלא – אותו אדמו"ר שכתב את ספר התניא, שבין השאר נכתב בו על הנפש האלוקית והנפש הבהמית. את הנושא הזה נוכל לקשר אלינו דרך המאבק בין האחים ויוסף.

בתוך האדם יש מאבק תמידי. המאבק לא צריך להיות בכך שצד אחד מנצח והשני נכנע לו, אלא הוא צריך להיות בצורה שתוביל לשיתוף פעולה, ושזאת תהיה התוצאה. נפש האדם נמצאת במאבק תמידי בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. אנחנו צריכים לגרום לשיתוף פעולה ביניהם: מצד אחד, שלא רק הנפש האלוקית תשלוט ותחסל את הנפש הבהמית, ומצד שני, גם לא להפך. שיתוף הפעולה יחול בכך שנרתום את הנפש הבהמית לחיבור לערכים ולנפש האלוקית.

המאבק בין האחים ליוסף נראה בתחילת הדרך כמאבק של ניסיון חיסול. מבחינתם, או שהם צודקים – או שיוסף צודק, ואם הם צודקים, אז הוא צריך למות או לא להיות פה (וכולנו יודעים לאן זה הוביל בסוף).

המסר העמוק שנוכל ללמוד מכאן הוא מסר כפול: הראשון הוא שכשיש סכסוכים משפחתיים, לא חייבים להגיע לדרך ולתוצאה כמו האחים של יוסף. אפשר להגיב בצורה שונה, ולקבל תוצאה אחרת, של רב ממדיות, של שיתוף פעולה או אפילו הבנה, וגם אם לא – אז לפחות לפתור קונפליקטים בדיבור שישאיר את שלום ואהבה למרות אי ההסכמה (ולא בכעס וטינה שנים על גבי שנים).

המסר השני הוא שסכסוכים משפחתיים (גם על ירושה) הם לא באמת על רכוש או חפצים, אלא על נקודה עמוקה יותר: על תחושת האהבה, ההכרה, הכבוד והיחס. אפשר לראות את זה בסיפור של יוסף ואחיו, שברגע שיוסף בחר בדרך האהבה והסליחה שגילה כלפיהם כשהגיעו למצרים, הוא פרץ את מעגל השנאה והכל נשכח, הם התאחדו שוב והרגישו קרובים.

אז איך עושים את זה? מוצאים מכנה משותף שמחבר בינינו למרות הכל. הרי בסופו של דבר, מכנה משותף משפחתי, קרוב, אוהב, ורגשי הוא הרבה יותר מכל דבר חומרי – ואותו אי אפשר לקנות בשום כסף או ירושה שבעולם.

לתגובות: Oritoz91@gmail.com