מחפשים דבר תורה לשולחן השבת? פירוש מעניין לפרשת ויחי

בפרשת ויחי נאמר: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט, כב).

במדרש רבה נאמר על פסוק זה: "בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים, היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכים, והיו משליכות עליו שיראין וקטלין וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן, אף על פי כן לא היה מביט בהן ... וזכה על כך לשכר".

שואל ה"זרע שמשון": "וקשה, מה שבח הוא ליוסף שלא הביט בהן, הלא זה איסור המפורש בתורה: 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', וממילא ודאי הדבר שלא יעבור יוסף הצדיק על האיסור, ומה שבח גדול יש בזה?!".

מתרץ ה"זרע שמשון" כך: "מובא בגמרא (ברכות כ') שהיו אמוראים שהעידו על עצמם שאין מזיק להם הראיה, כי מרוב קדושתם ופרישותם הרי זה נדמה בעיניהם כמו סתם חפצים. ובוודאי יוסף הצדיק היה במדרגה נעלה זו, ואף אם היה מגביה עיניו, לא היה נמשך אחר מה שרואה בעיניו, וממילא לא היה עובר על האיסור של 'ולא תתורו אחרי עיניכם', כפי שאכן מצינו שעמד בניסיון עם אשת פוטיפר, ובוודאי בנות מלכים של מצרים היו דומים בעיניו כמו קורות עץ, דברים שאין בהם ממש. וממילא היה צד גדול להתיר לו להגביה עיניו, ובפרט שהלא היו אלו בנות מלכים ויש חשש איבה, שהלא יוסף לא היה נמשך אחריהן כלל".

ה"זרע שמשון" מסביר כי יוסף הצדיק היה במדרגה כה נעלה, ואף אם היה מביט בבנות המלכים - הדבר לא היה משפיע עליו. למרות זאת, לא רצה להגביה את עיניו - כדי לא להכשיל אחרים. כה דבריו: "אף על פי כן לא רצה להגביה עיניו, כי לא רצה שהם יביטו בו הבטה שאינה לשם מצווה אלא לשם עבירה, ועל דבר זה שיבחו אותו במדרש, ומשום כך זכה לשכר מיוחד".

מן הדברים עולה כי גם כאשר אדם מצוי במדרגה רוחנית גבוהה ביותר ושולט ביצריו שליטה גמורה, אין בכך פטור מן האחריות. גדלות אמיתית נבחנת לא רק בכוח העמידה האישית, אלא גם ברגישות שלא להכשיל אחרים ולא לגרום להם תקלה, אפילו בעקיפין. לפיכך, נדרשת זהירות כפולה: לשמור על קדושה פנימית מחד, ולנהוג באחריות ובהתחשבות כלפי הסביבה מאידך, כי יראת שמיים שלמה מתבטאת גם בדאגה לרוחניותם של אחרים.