כיצד מתקנים את העבר כשיש רגשות אשמה, ואיך נתייחס לטעויות שעשינו בחיים?

כולנו עשינו ועושים מדי פעם טעויות בחיים – לפעמים ציערנו מישהו חשוב וקרוב לנו, לפעמים התנהגנו בצורה שפגעה בו, לפעמים עשינו דברים שבדיעבד הבנו שלא היו נכונים ושהובילו לתוצאות כואבות. המשותף לכל המקרים הללו הוא שאחרי שהם קרו, אנחנו נשארים עם רגשות אשמה, מצפון, תחושה לא נעימה וביקורת עצמית שמורידה אותנו לעצבות. אבל יש דרך שבה אנחנו יכולים להתמודד עם טעויות שעשינו באופן שיבנה אותנו ולא ימוטט אותנו. את הדרך הזו נוכל ללמוד מהמפגש בין יוסף הצדיק לאחיו בפרשת ויגש.

בפרשת השבוע יוסף נפגש עם אחיו, אך הפעם בתפקיד מלך מצרים. בתחילת המפגש, האחים של יוסף לא ידעו שהוא זה שנמצא מולם, וכדי לבדוק אם הם חוזרים על טעויות שעשו בעבר, יוסף מעמיד אותם במבחן שבו הוא מבקש להשאיר את אחיהם הקטן, בנימין, במצרים, ואילו הם יחזרו ליעקב אביהם. אך הפעם הם לא הסכימו לעזוב את בנימין, אחיהם הקטן. הם סיפרו ליוסף את הטעות שעשו בעבר ואת כל מה שעוללו, ושהם לא מתכוונים לחזור לזה. הדבר הזה העיד על כך שהם עדיין אכולי מצפון ורגשות אשמה, אך מצד שני – שכיום הם במקום אחר שלא היו בו בעבר. היום הם רוצים לתקן, והם לומדים מטעויות ובוחרים בטוב.

כשיוסף ראה שהאחים מבינים שהיו לא בסדר, לוקחים אחריות ומתנהלים אחרת, הוא גילה להם את זהותו האמיתית: "ויאמר: אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם... ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים". יוסף הראה להם שאין טעם להמשיך להתעסק בעבר אם המטרה הושגה (שהאחים תיקנו את דרכם והצטערו על מה שעשו). יותר מזה – הוא אפילו אומר להם, ומלמד גם אותנו, שגם הטעויות שאנחנו עושים בחיים הן חלק מהתוכנית האלוקית שמכוונת אותנו להגיע למקום גבוה יותר.

אין הכוונה כאן שנתנהג בקלות ראש ונעשה כל מה שעולה על רוחנו, מתוך טענה שממילא גם הטעויות שלנו מכוונות מה'. אז מה כן הכוונה? לעשות כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לבחור נכון, לבחור בטוב. ואם אחרי כל זה קרו מקרים שבהם בכל זאת נפלנו / עשינו טעויות / התנהלנו לא נכון - לכאן כבר נכנסת ההבנה שגם הטעות בהתנהלות שלנו היתה מכוונת מה'. שגם הבחירה הלא נכונה שלנו היתה מכוונת בהשגחה, כדי שנעבור את מה שאנחנו צריכים לעבור, ומשם נתעלה יותר.

צידה לדרך

כשאנחנו רוצים לתקן את העבר, הגישה לטעויות שעשינו צריכה להיות מתוך מקום בריא שמקדם אותנו, ולא מתוך אשמה והלקאה עצמית שתוקעת אותנו במקום והורסת אותנו.

• במקום להיות באשמה – נהיה כנים וניקח אחריות. לדוגמא: במקום לחשוב "למה עשיתי את זה, יכולתי לעשות אחרת", "זה קרה בגלל מה שאמרתי", "לא הייתי צריך/כה להגיד ככה" וכו' – להיות כנים: להודות בזה שהיינו צריכים לעשות דברים בצורה קצת אחרת, ולהחליט שמעכשיו נתחיל לשים לב ולבחור מחדש טוב יותר ונכון יותר, בזכות מה שעברנו.
• במקום להיתקע בעבר – נכין תוכנית פעולה: מה עשינו לא נכון, ואילו דברים נוכל לעשות דווקא במקומות שמקבילים לנקודות שנפלנו בהן, כדי לתקן.
• במקום להתבוסס בעצמנו – להשקיע אנרגיה וכוחות בלתקן ולהבין שבסופו של דבר גם זה היה מאת ה', בשביל שנחווה את מה שחווינו ונגיע, עם תובנות חדשות, גבוה יותר.

וכך נזכה שרגשות האשמה ייעלמו, הזיכרונות מהעבר יומתקו, ואנחנו נעלה לגדולה כמו יוסף, שבסופו של דבר הוא והאחים דיברו באהבה, השלימו והתחבקו – והזיכרונות מהעבר תוקנו והפכו למשהו מתוק ובריא.

לתגובות: oritoz91@gmail.com