זוגיות

איך מתמודדים עם אובדן של חברה, מה עושים כשלילדה יש רק חברה אחת טובה, ואיך מציבים גבולות בלי להרגיש אשמה?

"רגש לא עובד כמו חוזה חתום וברור, הוא עובד יותר כמו חמצן. הוא חייב לזרום כל הזמן. ברגע שהוא מפסיק, משהו מתחיל להיחנק"

"למה דווקא אני נפגשת עם כל המוזרים האלה? נמאס לי מהדייטים הכושלים, מהציפייה הזו, שאני לא יודעת אם היא אי־פעם תתממש"

אין כאן צד חינוכי, כיוון שהילדים גדלים בבית עם שני הורים, וזה לא בדיעבד אלא לכתחילה. שני הורים מראים לילד זוויות שונות לאותו עניין, הם מפתחים אצל הילד מבט עומק על העולם. אך יש כאן הזדמנות זוגית

"זה דווקא השלב הכי קשה, כי הדחיפה היא בעצם כל מה שאנחנו רגילים לעשות: להעיר, לבקר, להסביר, לשכנע, להצטדק, להתלונן, לכעוס, להאשים וכו'". "אז מה נשאר?", שאלה דנה. "הרבה מאוד, אבל קודם צריך להסכים להפסיק את מה שלא עובד"

איך עושים את זה נכון כשרוצים להגיד ביקורת שבדרך אחרת אינה נשמעת? הרי רגשות לא עולים בנו סתם, הם איתות שנועד להורות לנו איפה צריך לתקן - איך עושים את זה בזוגיות מבלי להיפגע מהביקורת של בן הזוג?

"ציפייה יוצרת חוזה לא מדובר, מעין סטנדרט פנימי שלא נאמר בקול, שמהווה תנאי סמוי לאהבה. כמיהה מחברת אותך לעצמך, וציפייה בוחנת את האחר"

תינוק קטן צורח את צרכיו בתוקף ונמצא במצב הישרדותי, שהרי הוא לא יכול לדאוג לעצמו. הוא קשור לדמות היקשרות שממנה הוא תובע את צרכיו. כבוגרים אנו עלולים למצוא את עצמנו כאותו תינוק מבוהל

למה הוא עושה "דווקא", ומה קורה כשהיא מזיזה דברים בכוח? על המאבק בין הקטבים בזוגיות