לאחר שישבו, התבססו והשתלבו בחיי האיכרים המשיכו יהודים לסייע לאחיהם ה"נוצרים החדשים" שנותרו בספרד – שלחו אליהם בסתר מוהלים ואוכל כשר, סיפרו להם על תאריכי החגים, השיאו זוגות ועוד. למלכה איזבלה היו מרגלים בכל מקום והם סיפרו לה על כך. היא רגזה מאוד, אך לא יכלה לעשות מאומה
מרים לא פונה לאחיה הגדול סתם. היא לא רוצה להטריד אותו, אבל אירע לה מקרה קשה ביותר: בנה נעלם, והיא לא הצליחה לאתר אותו
ביתה של משפחת בז'רנו נהרס כליל מפגיעת פגז, והאם נהרגה. בנה, הנער חיים בז'רנו בן ה-17, החליט לברוח מן העיר ומן המדינה
בדרך אגב נפלט מפיו המשפט: "איני מספר להם כל האגדות המופיעות ברש"י, כדי שלא להלאות אותם". המשפט הזה הדליק נורה אדומה אצל רבי שניאור זלמן
כך מחזיר אותנו קטע גניזה, שהתגלה באופן מופלא, אלף שנים לאחור, ומספק לנו הצצה על התמודדות עם המוות והשאלות האמוניות הכרוכות בו
"תחילת שחרורנו, או חלילה, תחילת אובדננו", כתבה הדסה אביגדורי ביומנה. היומן נכתב בתקופת מלחמת העצמאות, על פיסות נייר ובדלי סיגריות, כל מה שיכלה להשיג בתנאי המלחמה
בכ"ד בתשרי תקמ"ב, לפני 244 שנים, נפטר רבי יעקב יוסף מפולנאה בעל "תולדות יעקב יוסף", מאבות החסידות, מממשיכי דרכו של הבעש"ט
הכל ידעו על יוסף מויאל העשיר המכובד, אבל יותר מכך פגשו ביום יום את חיים מבורת, השומר התימני החרוץ, שלא נתן שינה לעפעפיו, ועמל לפרנסתו כדי לרכוש ארבע אמות בארץ ישראל, ולכן הכרם הגדול כונה בפי כל "כרם התימני"
למרות גילו הצעיר, תלמידי חכמים זקנים ממנו בעשרות שנים נהגו בו כבוד רב. קרובו, המהרש"ל, כתב עליו דברים מרשימים: "מי לנו גדול ממר שהלכה למשה מסיני, ועתה ראוי לומר עליך: ממשה עד משה לא קם כמשה, ואף לך הממלכה מעטרת מלכם"
הוא גדל בבית המדרש "עץ חיים", שייסד רבי מנשה בן ישראל, ולמד אצל ראש הישיבה – הגאון רבי שאול מורטירה. אך לא הסתפק משה בתורת הנגלה בלבד, וביקש לטעום את טעמי הסוד
