להיות אדם טוב בלי לקיים מצוות? הפחד שאתם חייבים להכיר

פחד נתפס לרוב כרגש שלילי, מחסום משתק שמונע מאיתנו להתפתח ולהעז. אולם קיים מושג של פחד חיובי, כפי שכתוב: "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח, יב). רבי אליעזר פאפו, בספרו "פלא יועץ", מאיר פסוק זה באור מרתק, ומסביר מהו תפקידו של הפחד במסע ההתעלות האישי והרוחני של האדם.

הפלא יועץ מביא את דברי חז"ל בגמרא (ברכות ס, א), שמפרשים כך את הפסוק: לא פחד כללי מן העולם, אלא יראה ספציפית, יראה מקיום התורה והמצוות. זהו לא פחד ממשהו חיצוני, אלא פחד פנימי, מתמשך, שמלווה את האדם בכל צעד. מצב תודעתי שבו האדם חי בתחושת אחריות מתמדת וערנות רוחנית - האם עשיתי את המוטל עליי כראוי? האם מילאתי את חובתי במלואה, או שמא פספסתי משהו בדרך? ובלשונו: 

"יש פחד שהוא טוב כדכתיב (משלי כח, יב) 'אשרי אדם מפחד תמיד'. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ס, א) דבדברי תורה כתיב, דהינו שלעולם יפחד לבו על התורה ועל המצוות שמא כדמבעי לה למעבד לא עבד...".

היראה שעליה מדבר הפלא יועץ קשורה באופן ישיר לפוטנציאל האישי של כל אחד מאיתנו. האדם נקרא לחשוש שמא מעשיו אינם עולים לרצון לפני בוראו, לא בגלל שהוא רשע, אלא משום שאינם תואמים את "גודל החיוב" המוטל עליו אישית. הציפייה מהאדם נמדדת "לפי מה שהוא אדם, כפי יכולתו ולפי חומר שבו".כלומר, ככל שאדם ניחן בכישורים רבים יותר והזדמנויות רבות יותר, כך מצופה ממנו ליותר. הדרישה הנוקבת הזו אינה מאפשרת לאדם לקפוא על שמריו, אלא דוחפת אותו לטפס ב"מעלות מעלה אחר מעלה".

"ויפחד שמא לא יעלו מעשיו לרצון לפני מלך רם ונישא לפי גודל החיוב לפי מה שהוא אדם, כפי יכולתו ולפי חומר שבו, ובזה יעלה במעלות מעלה אחר מעלה".

לפי הפלא יועץ, פחד מסוג זה איננו מטרה כשלעצמה - הוא כלי. הוא זה שגורם לאדם "לעלות במעלות מעלה אחר מעלה". במילים אחרות: הפחד התמידי הוא המנוע שמניע צמיחה רוחנית בלתי פוסקת. אדם שחי מתוך תחושת אחריות, שאינו בטוח שהגיע לשלמות, ימשיך לחפש דרכים להשתפר, להעמיק, ולהתקרב יותר.

לא להסתפק בגרסה בינונית

בהמשך מתאר הפלא יועץ תופעה שהוא מכנה בלשון חריפה "רעת האדם בארץ", ושהיא ההיפך הגמור מהפחד הבריא שתואר לעיל. הוא מתאר את הלך המחשבה של אדם הלוקה בשביעות רצון עצמית:

"כי זו רעת האדם בארץ שהוא שמח בחלקו ונותן הודאה על חלקו ואומר, שבחות לי כי אני יהודי כשר, אין בי רצוח ונאוף וגנוב, רק בכל יום אני אומר תפילתי וענתה בי צדקתי, ואני נהנה מיגיעי וכל יגיעי לא ימצאו לי עוון אשר חטא. ומתוך כך אין איש שם על לב לעלות במעלות ואין נחם על רעתו, כי נראה לו שזך וישר פעלו".

זהו תיאור של אדם החי בתחושת צדקות, מסתפק במועט רוחני וטופח לעצמו על השכם. הוא אומר בליבו: "אני יהודי כשר; אינני רוצח, אינני נואף ואינני גונב. אני מתפלל מדי יום, מתפרנס ביושר מיגיע כפיי, ואין בי חטא". לכאורה, מדובר באדם נורמטיבי, אזרח שומר חוק השומר על מסגרת דתית בסיסית. אולם בעיני הפלא יועץ, תחושת ה"מספיק טוב" הזו היא הרסנית.

הבעיה, לפי הפלא יועץ, אינה נעוצה במעשים עצמם אלא בתחושה הפנימית המלווה אותם. אדם המסתפק בתחושת "אני בסדר" ומשוכנע ש"זך וישר פעלו", מפסיק להטיל ספק בשלמות מעשיו ולשאול את עצמו שאלות. תחושת צדקות מדומה זו גורמת לו להסתפק במצבו הנוכחי, מעוורת אותו מלזהות חסרונות או להתחרט עליהם, וחוסמת כל אפשרות לעלייה רוחנית נוספת; כך, בדיוק מתוך האשליה שאין לו צורך בתיקון מפני שכבר הגיע ליעדו, הוא נעצר במקומו ומפסיק להתקדם.

העיקרון המרכזי והעמוק העולה מדבריו של הפלא יועץ הוא שהפחד הבריא הוא המנוע הבלעדי לצמיחה רוחנית ולתיקון המידות. בלעדיהם האדם נידון לבינוניות.

אדם שמרגיש שהוא נמצא במקום הראוי לו בעבודת ה', למעשה כבר הפסיק ללכת והחל לסגת. לפיכך, הקריאה "אשרי אדם מפחד תמיד" היא הברכה הגדולה ביותר. היא הערובה לכך שהאדם יישאר תמיד במסע, סקרן, מתקן, משפר, ומסרב להסתפק בגרסה הבינונית של עצמו.

למה צריך דת? האם לא מספיק להיות בן אדם טוב? מורנו הרה"ג זמיר כהן שליט"א משיב לשאלה הנפוצה בקטע קצר ומרתק