פיתוח האישיות

משאת הלב הגדולה ביותר שלנו, מאז היינו ילדים ועד היום, היא ללא ספק - להיות מאושרים. כל החיים, אם נרצה או לא, אנו עסוקים במרדף בלתי פוסק אחר האושר. לעתים הוא מגיח למס' רגעים, ואז נעלם שוב, מותיר אותנו בתוך ריק גדול ומתסכל, ועם שאלה בוערת - כיצד ניתן לשחזר שוב את התחושה הטובה שהגיעה למס' רגעים? הקאוצ'ר מאיר גור, במדור חדש ומרתק במיוחד, על הדרך להגיע לאושר יציב, שיחזיק מעמד לאורך זמן, על פי המקורות היהודיים ודברי חז"ל

בניסוי המרשמלו המפורסם, התבקשו הילדים לחכות 15 דקות לפני שיאכלו את המרשמלו שהונח מולם. חלקם אכלו אותו מיד, חלקם חיכו קצת, וחלק קטן – עמד במשימה. כיצד נראו חייהם של אלה ושל אלה, 12 שנים לאחר מכן? בתוך עולם שאימץ ברבות השנים אידאולוגיה של מילוי תאוות ודחפים – איך נלמד לשלוט, ולא להישלט?

הלחץ הורג אתכם? זה לא חייב להיות כך. חוקרים גילו שהלחץ יכול להיות החבר הכי טוב שלכם - אם תדעו להתייחס אליו כך

חבר זה קניין שצריך להשקיע בו. מהו תפקידם של הורים ביחס לידידויות הנרקמות בין ילדיהם לחברים שלהם? על חשיבותה של ידידות ראויה ועל הדרכים לעקוב אחריה

חוקרים מאוניברסיטת ייל היוקרתית בדקו ומצאו כי יש קשר ישיר בין עשיית חסד לשמחה ורגשות חיוביים. "מטרת המחקר הייתה להוכיח שיש דרך להיות מאושרים, ותתפלאו לשמוע שלא צריך לבזבז הון תועפות כדי להגיע אליה. מעשי חסד על בסיס יומיומי עם הזולת לא רק תשמח את המקבל, אלא אף תשחרר את המתחים שלכם ותעצים את האישיות שלכם", הסביר אחד החוקרים

לפני זמן מה נשאלתי על ידיעה מעניינת, שפורסמה כאן באתר. מחקר שביצעו פסיכולוגים בטכניון, העלה כי תושבי בני ברק הם מהמאושרים בעולם, למרות מצבם הסוציואקונומי הנמוך. איך ייתכן שתנאי חיים דלים ועמוסים, מולידים אושר? ייתכן שדווקא תושבי בני ברק זוכרים את מטרת חייהם? ואיך כל זה קשור למצוות התפילה? חלק א'

הנה נקודה למחשבה: האם שמנו לב, שבכל פעם שהלכנו בעקבות מה שאנחנו מרגישים שהוא טוב – גם אם היו אלה קנאה, כעס, נקימה או תאווה – קצרנו סבל, חרטה, בושה וייסורי מצפון? ושבכל פעם שהלכנו בעקבות הטוב בעיני אלוקים – ולאו דווקא בעיני עצמנו – זכינו בשלווה, חוסן נפשי, יישוב דעת וכוח עמידה? גם אצל אדם חכם מאוד, השכל הפשוט יכול להשבות בידי הלב, כאשר אנחנו מעדיפים את מה שאפשר ורצוי בעינינו, על פני מה שנכון בעיניו

הילד שבי רוצה לעזוב את העבודה. הוא לא יכול להישאר פה אפילו עוד שנייה אחת. אני יושבת במשרד, בין המסך והמדפסת, בלי שום רצון. ורצון זה חיים, מזכיר לי הילד שבי. את הרצון הבורא נטע בנו כדי להוליד את השליחות שהוא תפר בדיוק למידתנו. אבל המבוגר, המבוגר...

כדי לבטל את רצונותינו, תאוותינו ודמיונותינו – הנובעים מתוך ליבנו בשצף קצף, ומסבכים את חיינו – אנו חייבים ללמוד להפעיל את השכל. אבל איך אנחנו, שהתרגלנו לדחות את השכל מפני הלב, יכולים לעשות את זה? יש תקווה גדולה. חלק ב'

מחקר שבוצע על ידי חוקרים קנדיים והתפרסם בכתב העת המדעי Personality and Individuals Differences - הדגיש את הצד האחר של 'האושר', וטען כי הוא נמצא דווקא בכף ידם, של אנשים שנוטים לחרדתיות ועצבות. מדוע?

כבר לימדנו ר' חיים ויטאל שאם יעשה אדם חסד עם כל העולם, וידאג ליתומים ולחולים, לרעבים בסומליה, לפצועים באפגניסטן ולמוכי רעידת אדמה בנפאל – אך יתנהג בצרות עין ובחוסר אכפתיות בתוך ביתו – אין הוא בעל חסד! כל אדם נבחן, לפני הכל, בהתנהגות בביתו פנימה, מאחורי הדלת הסגורה. איך כוח ההרגל הופך אותנו ל"טייסים אוטומטיים" – ואיך נשתמש בו כדי לשנות מסלול?