אפרת ברזל

אני יודעת שלעולם לא תתגעגעי לתופת שהיתה שם. אין שאלה אפילו. אבל אני יודעת שכן תתגעגעי לקרבת ה' שהרגשת שם, למעמקי הנפש שפגשת בתוכך, לתפילות שהתפללת שם. טור שנכתב ביום שישי

רבקה מנדיס מספרת לאפרת ברזל את סיפורה יוצא הדופן: היא נולדה בכנסייה קתולית וגדלה על ברכי הנצרות. איך הוביל אותה מסע החיים להתגייר ולהשתלב בקהילה חרדית?

להרגיש סוג ב' זה "סטייט אוף מיינד" כללי. כדי להרגיש סוג ב', או "שווה פחות" כבעלי תשובה, צריך לבדוק באלו עוד מקומות בחיים, מקומות שאינם קשורים דווקא לעולם התורה, מרגישים ככה

מה יש בנערה חרדית, שגורמת במחלקה האונקולוגית לרופאים, לשאול את עצמם אולי, בשקט, "מה זה, מה יש להם, החרדים האלה, איך אמונה פועלת?"

כשעזב אברהם תפילינסקי את משפחתו ואת דרכו, כל מכריו הוכו בהלם. אפרת ברזל משוחחת עם אשתו לשעבר, רוחמי תפילינסקי, ועם בתה יוכי בלוך, על געגועים לאבא שהלך למקום אחר

"למה אתה מנקה בעצמך עם הברזלית?", שאלו אותו. "כולם צריכים שיעזרו להם", היה אומר אבא, "גם מי שעוזר, צריך לעזור לו"

אפרת ברזל בשיחה עם חגית מלצר, מחברת הספר "שמעתי את קולך, שמעתי את קולי", על חיים דרך חיבור לדברי תורה

עם השנים למדתי עבור עצמי, ולמדתי גם להסביר לבעלי, ש"קדושת הזמן" של האדם עם עצמו, אם מדובר בטיפוס שזקוק לזמן, היא צורך עמוק

אי אפשר לאגור תובנות בלי לעבור דרכן בעבודה פנימית. ועכשיו, כשהתובנות שלך מרכיבות אותך, את תמונות חייך, הן כל כך שלך, שאיש לא יכול לקחת לך אותן. הן ציר מרכזי בהרכב העצמיות שלך

כהורים, או בני זוג, אנחנו זקוקים לחידושי אור כל הזמן, כדי להאיר החוצה בעצמנו את העולם

כל אישה תרצה שעוד נשים ייהנו ממה שהיא גילתה בתוך עצמה. היא תרצה לעזור בחסד של עצה, היא תרצה שהטוב שהגיע אליה, יהיה חלק מעולמן של נשים נוספות

מרוב בעיות ומקרים, שכחנו מהו בית בריא. אפרת ברזל משוחחת עם חני ברים על בית יהודי בריא רגשית, שנעים לגדול בו

מאיפה כולנו משיגים ברכה? משבת! אין מה לחפש לוליינות במקום אחר. השבת היא מקור הברכה. אפרת ברזל משוחחת עם הרבנית אסתר סיגלר על הדבר הקדוש מכל בכל הזמנים

"נו, אמא, איך היה?". כמה שהן רוצות שאנחנו נהנה. נתרשם. נבין. נחווה. נהיה חלק מהחיים שלהן. וישבתי ופירטתי לה את כל הליינ-אפ. אבל הדבר הראשון שסיפרתי לה היה על רבקי

אפרת ברזל פגשה את ברכי שילת, שליחת חב"ד, ואת עדן גולדמן מקריית ארבע, לקראת י"ט בכסלו ולקראת אירועי "צמאה", לשיחה מרגשת על יהדות, חסידות, העצמה ועוד ועוד

"אני אוהב את מדיניות הפטל שלך", הוא הוסיף, וזה כאילו לא היה קשור, אבל היה הכי קשור

אני לוחשת לקטנה היחפה עם הפיג'מה, "יומן לתלמיד יש לך? יומן חוגים, משהו?". היא מושכת בכתפיים, ואני מחליטה שעם ברכת החודש ועם מוסף אני כבר אחכה לאחרי שהבנים יחזרו הביתה

בעקבות הטור בעלון השבת של הידברות, אפרת ברזל משוחחת עם הילה טאובר, מטפלת זוגית ומשפחתית, מטפלת פרטית ומדריכת הורים, על בירורים אמיתיים בשידוכים, ועל השאלות הנכונות

אף טאלנט פילוסופי לא מתיימר להסביר את הרגעים האלה, כי גם להם ברור שיש כאן מהלך שמיימי. זה רק לא מסתדר להם עם עוצם, כוח, והצורך להוכיח את הכל באופן שכלי

אפרת ברזל משוחחת עם הרבנית רחל פרץ על השורש לקלקול בזוגיות. מהי עבודת הנפש היהודית הזוגית כדי כן להצליח? וגם: די לפמיניזם השקרן. כולנו זקוקות לאהבה של בנות

כאלה תחומי סגנונות מעניין לברר בשידוכים. אלה הדברים שיוצרים את הדבר המופלא הזה, שנקרא חיים משותפים

כשכולן הלכו, חשבתי לעצמי איך לפעמים, דווקא בשמחות הגדולות אנחנו לא מרוכזות, לא קולטות, עסוקות בשמלות, פרחים, "איזה יופי שבאתם" ובנעליים שלנו, הלא נוחות. כמה כולנו מתקיימות בפועל, מאוספי שמחות קטנות. מרגע ועוד רגע שאנחנו בונות לעצמנו דרכם התקדמות של חיים

קצת מעליב להיות עפר, אבל שתקתי. ניסיתי להזדהות. בענווה לשהות. היא לא אכזבה. המשכנו לחכות לרופאה, והיא סיפרה לי משהו שאני בעצמי שכחתי

זה שאתה מתקשר לאמא, מרגיש בנוח לשתף אותי בשובבות שלכם, זה עשה לי שמחת הלב

למה רגע האושר שמביאה עמה הצלחה רוחנית זוכה פחות לתהילה מאשר משך זמן העמל המושקע בלהגיע אליה?

זה התחיל כשאמרו ל-א' שיש לבן שלה - חוסר קורספוס קולוסיום. קורס.. מה?.. גם אנחנו לא ידענו מה זה. אבל הסוף ידוע - לא היה ולא נברא

אפרת ברזל ואיה קרמרמן מדברות שיחת חברות על אמא רחל - דרך אמהות בכלל, אמונה, והרחל הקטנה שבתוך כל אחת מאיתנו

מה בא בך באותם הרגעים שבהם היה אמור לבוא בך יצר השגיאה? מה את מרגישה במקום החדש, היכן שבעבר היית מרגישה אחרת?

"אין כמו לחם וחמאה", הוא אמר. "עם כל השפע במקום, לא צריך יותר מזה כלום. ככה זה בכלל בחיים"

רותי מספרת לאפרת ברזל על מערכת יחסים לא פשוטה עם אמה, ועל תהליך הבראה שהצליח. וגם: הפתעת יום הולדת