למה לחכות לגיל שמונים? תתחילו מעכשיו

שאלתי את אחת ממכרותי, שחצתה את גיל השבעים ועוברת לכיוון שמונים, איזה סוג של שינויים הוא מרגישה בעצמה?

היא שלחה לי את השורות המעניינות הבאות, שאותן ברצוני לחלוק איתך.

* * *

אחרי שאהבתי את הורי, את אחי, את בעלי, את ילדי, את חברותי, עכשיו התחלתי לאהוב את עצמי.

פשוט הבנתי שאני לא "אטלס". העולם לא נח על כתפי.

הפסקתי להתמקח עם בעל החנות השכונתית. כמה אגורות נוספות לא הולכות לעשות לי חור בכיס, אבל זה עשוי לעזור לאיש לחסוך את דמי הנדוניה של בתו.

חדלתי מלומר לקשישות שהן כבר סיפרו את הסיפור הזה פעמים רבות. הסיפור גורם להן ללכת בנתיב הזיכרון ולשחזר את העבר.

למדתי לא לתקן אנשים, גם כשאני יודעת שהם טועים. חובת הפיכת כולם למושלמים אינה עלי. שלום  - יקר יותר משלמות.

אני נותנת מחמאות בחופשיות ובנדיבות. מחמאות תורמות לשיפור מצב הרוח לא רק עבור המקבל, אלא גם עבורי.

וטיפ קטן למקבלת מחמאה, לעולם, לעולם אל תסרבי, פשוט תגידי "תודה".

למדתי לא להתעסק בקפל או בכתם על חולצתי. האישיות מדברת בקול רם יותר מאשר מראה.

אני מתרחקת מאנשים שלא מעריכים אותי. אולי הם לא יודעים מה אני שווה, אבל אני יודעת.

אני לומדת לא להיות נבוכה מהרגשות שלי. הרגשות שלי הם שהופכים אותי לבן אדם.

למדתי שעדיף להוריד את האגו מאשר לשבור מערכת יחסים. האגו שלי ישמור אותי מרוחקת, ואילו כאשר אני מקיימת מערכות יחסים, לעולם לא אהיה לבד.

למדתי לחיות כל יום כאילו זהו יומי האחרון. אחרי הכל, זה אכן יכול להיות האחרון.

אני עושה את מה שמשמח אותי. אני אחראית לאושר שלי, ואני חייבת את זה לעצמי.

אושר הוא בחירה. את יכולה להיות מאושרת בכל עת, אני פשוט בוחרת להיות.

* * *

החלטתי לשלוח את הדברים לחברותי שלי.

מדוע עלינו להמתין לגיל 60 או 70 או 80?

מדוע איננו יכולים לתרגל זאת בכל שלב ובכל גיל?

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית. pid38a@gmail.com