בריאות ותזונה
כלל א: הקפדה על טיב החומרים הנכנסים אל הגוף
תאי הגוף מתחדשים ונבנים, כידוע, מהמזון הנכנס אל הגוף. ברור אם כן, שמזון טוב ואיכותי יבנה ויחדש גוף בריא ואילו מזון גרוע יבנה גוף ירוד
- הידברות
- כ"ג חשון התשע"ד
תאי הגוף מתחדשים ונבנים, כידוע, מהמזון הנכנס אל הגוף. ברור אם כן, שמזון טוב ואיכותי יבנה ויחדש גוף בריא ואילו מזון גרוע יבנה גוף ירוד. יתירה מזאת, בחלק נכבד מהמזון המודרני מצויים חומרים שומניים אשר נכנסים אל מחזור הדם, וכשהם בכמות מופרזת הרי הם נדבקים לדפנות העורקים והולכים ומתעבים עד שסותמים את מעבר זרימת הדם למקומות חיוניים. והתוצאה ידועה.
ישנם חומרים אחרים המעורבים במזון התעשייתי ומוכנסים על ידי האדם אל גופו מבלי לדעת כי בהיותם בתוכו הם מעודדים את תאי הגוף לפעול בצורה לא נכונה ובלתי מבוקרת, עד כדי התפתחותם של גידולים שונים.
לפיכך יש להקפיד על צריכת מזון על פי הכללים הבאים, שיסוד כולם הוא להיות מחובר יותר למוצרי הטבע שברא עבורנו באהבה בורא האדם, ופחות למוצרים תעשייתיים שיצר האדם מתוך אינטרסים כלכליים.
ואלו הם שני כללי היסוד באשר לאיכות ומרכיבי המזון:
א. המזון יהיה מגוון ויכיל את כל צרכי הגוף: פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים. חשיבות רבה יש לייחס למוצרים שעברו עיבוד מינימלי, לדוגמא דגנים מלאים וירקות טריים, אשר ערכם הבריאותי ותועלתם לא נלקחו מהם, וכדאי להעדיף אותם על פני אלה המעובדים יותר כגון מוצרים מקמח לבן וירקות משומרים.
ב. יש להימנע ככל שניתן מצריכת צבעי מאכל, חומרים משמרים, שומנים מעובדים כגון מרגרינה, מוצרים עתירי כולסטרול מזיק וכדומה, ולמעט באופן משמעותי בצריכת כמויות הסוכר והמלח הגדולות המקובלות כיום בחברה המודרנית.
נפרט את הדברים.
תפריט יומי בריא ומזין מורכב מארוחות הכוללות את כל החומרים שהגוף זקוק להם לבניית תאיו וכן לבעירה והנעה כדלק לרכב. תפריט זה מכיל:
1. פחמימות, כגון לחם, תפוחי אדמה, אורז וכדומה.
2. מנת חלבונים, כגון חומוס, שעועית, דג, עוף או בשר.
3. מעט שומנים איכותיים, כגון שמן זית (מכבישה קרה, המיוצר על ידי חברה איכותית, והוא בדירוג הנקרא "כתית מעולה" או "כתית משובח"), שמן קנולה וכדומה. יצויין כי בארוחות רבות הגוף מקבל את מנת השומן הנדרשת לו ממאכלים המכילים שמן בצורתם הטבעית כגון אבוקדו, אגוזים ועוד, ואין צורך להוסיפו.
4. ויטמינים ומינרלים המצויים בשפע בפירות וירקות טריים.
הימנעות ממאכלים מזיקים
עד כאן עסקנו במרכיבי המזון הרצויים להיאכל בתפריט היומי. אולם כאמור, בעידן המודרני יש לתת את הדעת גם על הימנעות מהכנסת חומרים רעילים ומזיקים לגוף, אשר מוכנסים ביודעין אל המוצרים המשווקים לצרכן, מתוך שיקולי רווח כספי של היצרן. לפיכך יש להימנע ככל שניתן מצריכת מוצרים המכילים צבעי מאכל, חומרים משמרים, שומנים מעובדים כגון מרגרינה, מוצרים עתירי כולסטרול מזיק וכדומה, ולמעט באופן משמעותי בצריכת כמויות הסוכר והמלח. כדי להמריץ את חובת הזהירות מרכיבים אלה, נפרט את נזקיהם בקצרה.
צבע מאכל: המילה "מאכל" מטעה. היא גורמת להבין כאילו מדובר בצבע הדומה בהרכבו לצבעים שבטבע וראויים למאכל, כמו האדום שבאבטיח, הכתום שבתפוז וכדומה, בעוד שלאמיתו של דבר מדובר בצבעים העשויים בדרך כלל מ...אבקת מתכות שונות וזפת פחם. אך ישנם אנשים שמשום מה החליטו כי הם ראויים למאכל.
בפועל, קיים ויכוח עד היכן מגיעים נזקיהם של אלו והאם חלקם אכן מסרטן. אולם קיים חשש גדול באשר למניעיהם של הטוענים כי החומרים הללו אינם גרועים ואינם מסוכנים כל כך. גם מספרם של ההולך וגדל של החולים במחלות קשות עם התרחבות השימוש בחומרים התעשייתיים אינו תומך בעמדתם. התמוה מכל הוא שחומרים אשר אסורים באכילה ולכן גם בשיווק לצרכן במדינות אחרות, מותרים בשיווק לצרכן בישראל. למשל, צבע המאכל האדום-צהוב שקיבל את השם ביטא-אפו-8 אסור באכילה ובשיווק בארה"ב ובאירופה, צבע מאכל אחר בשם E123 אסור באכילה ובשיווק בארה"ב ובמדינות נוספות, ואילו בישראל הם משווקים ונאכלים בחופשיות. בכל מקרה, אין ספק שכל צבעי המאכל מזיקים לגוף במידה זו או אחרת ויש להימנע מאכילתם ככל שניתן.
חומר משמר: בדרך כלל, המילה שמירה הינה בעלת משמעות חיובית. אלא שבענייננו חומר זה אשר נועד לשמר את המזון מכיל ברובו רעלים קוטלי חיידקים, אשר באמצעות השמדתם של אלו האחרונים, מונע את ריקבון המוצר ומעניק ליצרן להרוויח מחיי המדף הארוכים של המוצר. אולם חומר זה הנשאר במזון מוכנס לגוף האדם וממשיך שם את פעולתו להזיק ולהשמיד גם את אוכלוסיית החיידקים הטובה שבמעיים, הנדרשת לעיכול היעיל.
שומנים מוקשים: גוף האדם נברא מתוך התאמה לעולם הטבע שסביבו. משום כך מסוגל הוא לפרק ולעכל בתוכו שומנים טבעיים. אולם שומן מוקשה כגון מרגרינה, הוא שמן טבעי נוזלי במקורו, שעבר עיבוד תעשייתי המקשה אותו. שומן זה אינו מוכר לגוף והוא מתקשה מאד לעכלו ולהשתמש בו כראוי, עד כדי גרימת נזק לתאי הגוף.
בהקשר זה יש לציין לגבי השומן מן החי, כי בעוד שבדורות הקודמים ניזונו הבקר והצאן מעשב טרי בחיק הטבע, ובשרם ושומנם היו ברמה בריאותית סבירה, בדור זה בו מוזרקים לבעלי החיים הורמוני גדילה, והם ניזונים ממזון ירוד שיש בו חומרי הדברה ואנטיביוטיקה, ההשפעה על איכות הבשר ברורה. לכן יש למעט מאד בזמננו באכילת בשר בקר וצאן ובודאי שיש להימנע ככל האפשר מאכילת שומנם הרווי בחומרים מזיקים. זאת אפילו בבשר שאינו מעובד, ועל אחת כמה וכמה בבשר מעובד.
מוצרים עתירי כולסטרול: כולסטרול הוא חומר דומה לשומן המצוי בדם ומגן על דפנות כלי הדם מפני שחיקה. אולם ישנם שני סוגי כולסטרול. יש כולסטרול טוב (HDL) אשר כאמור מגן ומועיל, ויש כולסטרול רע (LDL). הכולסטרול הרע גורם ללחץ דם גבוה, ליצירת אבנים בכיס המרה, להסתיידות העורקים ולמחלות לב.
הכולסטרול הרע מצוי בשומנים מן החי. הן בשומני מוצרי בשר והן בשומני מוצרי חלב. וכן בכבד ובחלמון הביצה.
הכולסטרול הטוב מצוי בדגי סלמון, מקרל, סרדינים, פשתן, סויה ועוד.
סוכר: אחד המזיקים הגדולים המצוי בשפע במזון העידן המודרני. הסוכר מיוצר מסלק סוכר וקנה סוכר, אשר בצורתם הטבעית מכילים סיבים, מינרלים וויטמינים. אולם בסיום תהליך עיבודם הם משווקים לאחר שכל רכיביהם המועילים והבריאים הוצאו מתוכם ונותר רק הסוכר הלבן המספק פחמימות ריקות. הסוכר החום אינו טוב ממנו בהרבה, משום שאינו אלא סוכר לבן שהוחזר לו מעט ממה שנלקח ממנו.
הנזק הרב שבסוכר נגרם מהעובדה שכדי לפרק את הפחמימות החסרות כל תועלת הללו, נאלץ הגוף להשתמש במאגרי הויטמינים והמינרלים שלו. וכך, לא רק שהסוכר אינו מועיל לגוף, הוא גם גוזל ממנו את אוצרותיו. בנוסף פועל הסוכר לרעה בכמה מישורים:
חלק נכבד מהילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז מושפעים מעודף הסוכר שבתוכם. הוכח כי צמצום משמעותי בכמות הסוכר בתפריטם גרם לרוגע אצל רבים מהם (ואגב, בטרם מזדרזים להשתמש במתן תרופות כימיות לילדים אלה, יש לבחון את מספר שעות השינה של הילד ואת רמת הברזל בדמו. ישנם ילדים שתרופות טבעיות הועילו להם מבלי שיזדקקו לתרופות הכימיות ויש לבדוק כל מקרה לגופו על ידי איש מקצוע מבין ומוסמך).
עודף סוכר גורם לדלדול מאגרי הסידן שבגוף וממילא לפגיעה בחוזקן של העצמות.
גם החיידקים הגורמים לריקבון שינים מתרבים כידוע בעקבות צריכת הסוכר. ועוד ארוכה רשימת המחלות הנגרמות על ידו.[1] מצד הטבע האנושי, איננו זקוקים כלל להמתקת המים בסוכר ולתוספת סוכר במאכלים. גם מי שהורגל בשתיית משקאות ממותקים יכול להפחית אט אט את כמות הסוכר עד שייהנה משתיית מים טבעיים שעברו סינון מהכלור ושאר החומרים המזיקים המצויים במי ברז רגילים. מים מסוננים גם נעימים יותר בטעמם. בעת הצורך להמתיק דבר מה יש להעדיף דבש או תרכיז פירות טבעי במשקה, ותמרים וצימוקים שלמים או טחונים במאפה. גם טחינת שומשום ועוד מוצרים טבעיים יכולים לשפר את טעם המאפה ולשמש תחליף לסוכר. פירות טריים מתוקים ופירות יבשים יכולים להחליף אצל החפץ בכך את השוקולד ושאר הממתקים רוויי הסוכר. כותב השורות מכיר משפחה בה הילדים שמחים לחזור הביתה עם הממתקים עתירי הסוכר שקיבלו בגן ולהחליפם בממתקים בריאים, או "למוכרם" לאמם ולהכניס את התמורה לקופת החיסכון הפרטית שלהם...
מלח: בדומה לסוכר הלבן ולקמח הלבן, מלח השלחן הינו מוצר המשווק לאחר שסולקו ממנו מרכיביו הבריאים. מלח הים המקורי מכיל יוד ומינרלים שונים, אולם לאחר הזיקוק נותר בו מלח נקי שבנוסף הוחדרו לו חומרי הלבנה ותכשירים לשמירה על יובש וזרימה. הללו בדרך כלל מכילים תרכובות אלומיניום מזיקות. הגוף זקוק אמנם למלח, אולם מלח הנמצא בגוף במידה מופרזת, גורם להפרשת סידן מן הגוף ולדלדול העצמות, לבעיות בכליות, בלב ובכלי הדם ולמחלות ריאומטיות. המזון המודרני מכיל כמויות מופרזות ביותר של מלח. אפילו הלחם האחיד מכיל כאחוז מלח ובאכילת 250 גרם לחם אנו מכניסים לגופנו כחצי כפית (!) מלח. מוצרים עתירי מלח הינם זיתים וחמוצים שונים, פיצוחים, אבקות מרק (קוביית אבקת מרק עלולה להכיל כפית מלח), ציפס בשקיות, קמח תופח מאליו, נקניקים ועוד.
אדם נבון ילמד את רזי טעמי התבלינים ועשבי התיבול (עתירי הבריאות כשלעצמם), וישתמש בהם להטעים את מאכליו במקום אבקת מרק וכמויות מלח גדולות.
האמור עד כאן, מצטבר למידע המציג תמונת מצב עגומה ואפילו קשה של הרגלי צריכה מזיקים. המטרה בהצגת הדברים כאן היא לעודד את המורגל בהם לערוך שינוי ממשי בהרגליו, שהרי הצטווינו בתורה לשמור על בריאות גופנו. אולם יש להיזהר מלהיכנס למתח מופרז ולהלחיץ יתר על המידה את הקרובים לנו - עימהם אנו חולקים את מזוננו. שכן גופנו נוצר על ידי הבורא באופן שיוכל להתמודד עם רכיבים לא-בריאים החודרים לתוכו עם המזון, אולם עד רמה מסויימת. עלינו לעסוק בהסברה נעימה עד שכל הסובבים אותנו יזדהו עם הדברים ויפנימו אותם מתוך רצון טוב ושמחה ולא מתוך לחץ וחרדה או כפיה. וכפי שכל הצועד בדרכה הנכונה של תורת ה יודע כי: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם".[2]
אמנם אין ספק כי המורגל במאכלים התעשייתיים של זמננו יתקשה לשנות את הרגליו, אולם גופנו נברא כחלק מן הטבע, וחובה עלינו לחזור אל הטבע ולחדול מלהזיק לעצמנו במו ידינו. כח הבחירה ניתן לכל אדם ואשרי הבוחר בחיים נכונים, הן במסלול הרוחני-נשמתי והן במסלול החומרי-גופני.
מן הראוי לסיים נושא זה בדבריו המאלפים של הרמב"ם:[3]"כשיאכל וישתה וכו, לא ישים בלבו לעשות דברים האלו כדי ליהנות בלבד עד שנמצא שאינו אוכל שותה אלא המתוק לחיך וכו, אלא ישים ליבו שיאכל וישתה כדי להברות את גופו ואיבריו בלבד. לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה ככלב וחמור, אלא יאכל דברים המועילים לגוף, אם מרים, אם מתוקים. ולא יאכל דברים הרעים לגוף, אף על פי שהם מתוקים לחיך".
[1] ראה על כך בהרחבה בספר "הבריאות הלכה למעשה", פרק י"ב עמ 173.
[2] משלי ג, יז.