כיצד נכנס הפיוט "לכה דודי" לסידור?

כיום, בכל קצוות העולם, בכל קהילות ישראל ובכל בית חב"ד בעולם, נכנסת שבת המלכה לקול צלילי הפיוט "לכה דודי" במנגינותיו השונות. מה מקור הפיוט, ומאימתי נהוג לאומרו?

המקור הראשוני נמצא בגמרא. במסכת שבת מסופר שרבי חנינא היה מתעטף ועומד בערב שבת ואומר: "בואו ונצא לקראת שבת המלכה". רבי ינאי היה לובש את בגדיו לכבוד שבת וקורא: "בואי כלה, בואי כלה".

הרמב"ם כלל את ההנהגה הזאת בהלכות כבוד שבת. הוא מתאר אדם הרוחץ ומתעטף, ויושב בכובד ראש בציפייה לשבת, כמי שמקבל פני מלך. בהמשך הוא מזכיר את החכמים שהיו מקבצים את תלמידיהם ויוצאים לקבלה (רמב"ם, הלכות שבת ל', ב').

בימי הראשונים הנהיגו לומר בשעת קבלת השבת את "מזמור שיר ליום השבת" ואת המזמור שאחריו, "ה' מלך גאות לבש". לפי מנהגנו, בקבלת שבת נאמרים חמישה מזמורים רצופים, מתהילים צ"ה עד צ"ט, ואחריהם מזמור כ"ט, "הבו לה׳ בני אלים". ששת המזמורים הם כנגד ששת ימי המעשה, ואחריהם באה קבלת השבת עצמה.

האר"י הקדוש, לפני כחמש מאות שנים, הנהיג יציאה לשדות ל"חקל תפוחין קדישין", מקום ליד צפת שבו היו קדמונים קדושי עליון מתפללים, ושם היה מקבל את שבת המלכה בשירים ובמזמורים. ב"שער הכוונות", שבו נמסרה תורת האר"י בידי רבי חיים ויטאל, מופיעות הוראות מפורטות: לצאת לשדה, לעמוד במקום נקי ולפנות למערב, לכיוון שקיעת החמה. נאמר שם כי מקום גבוה על הר עדיף. המתפלל נדרש לעמוד באימה וביראה, כעומד לפני המלך.

לפי נוסח האר"י אומרים את מזמור "הבו לה׳ בני אלים", ולאחר מכן קוראים שלש פעמים "בואי כלה", ולאחריהן "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך".

השינוי החל עם הגעתו של רבי שלמה אלקבץ לצפת. רבי שלמה למד בסלוניקי אצל רבי יוסף טאיטאצאק. בדרכו לארץ ישראל שהה באדריאנופול ונקשר לרבי יוסף קארו. לאחר שהתיישב בצפת לימד תורה וקבלה, הרמ"ק, רבי משה קורדוברו היה מתלמידיו ומבני משפחתו.

רבי שלמה אלקבץ חיבר ספרי פרשנות וקבלה, ובהם "מנות הלוי" על מגילת אסתר, אך מה ששימר את זכרו לדורות היה כתיבת הפיוט "לכה דודי לקראת כלה", הנאמר בכל קהילות ישראל. שמו חתום בראשי שמונת הבתים הראשונים: שמור, לקראת, מקדש, התנערי, התעוררי, לא, והיו, ימין: ראשי תיבות "שלמה הלוי". הפיוט הנפלא הזה התפשט בעולם היהודי כאש בשדה קוצים. הפיוט מופיע כבר בסידור ספרדי שנדפס בוונציה בשנת שמ"ד, 1584.

מי שקורא את השיר ברצף עשוי להבחין בתופעה מפתיעה: רק שני הבתים הראשונים והבית האחרון עוסקים במפורש בקבלת שבת. ששת הבתים שבאמצע פונים אל ירושלים ואל עם ישראל, ומתארים יציאה מהחורבן וביאת הגאולה. לשונו של הפיוט מורכבת מצירופים מקראיים המשתלבים זה בזה: "התנערי מעפר קומי" נלקח מישעיהו, "עורי עורי שיר דברי" משירת דבורה, "ונבנתה עיר על תלה" מירמיהו. קבלת השבת והציפייה לגאולה כרוכות זו בזו לאורך השיר.

ל"לכה דודי" היו גם נוסחים אחרים. החוקר יהודה ליבס בחן צילום של כתב יד שבו מופיע נוסח קצר, החסר ארבעה מבתי הפיוט המוכר. ראשי הבתים שנותרו יוצרים את השם "שלמה", ללא "הלוי". לפניו נרשמה הוראה לאומרו, בצירוף הידיעה שזה היה מנהגו של רבי חיים ויטאל.

מפתיע לגלות שלפני "לכה דודי" של רבי שלמה אלקבץ היה פיוט אחר לקבלת שבת, שנפתח באותן מלים, ומובא בספר "סדר היום" לרבי משה בן מכיר, שהתגורר במירון וקדם בשנים רבות לרבי שלמה אלקבץ. הפיוט פותח במלים "לכה דודי לקראת כלה", אך המשכו שונה.

הפיוט נתקן, כאמור, לפי דרך האר"י, בעקבות דברי חז"ל בגמרא, שבה יוצאים אל השדה כדי לקבל את השבת. אך בערים הגדולות, בהן ההליכה אל השדה תארך זמן רב, לא נהגו כך. במקום זאת הסתפקו בפנייה לכיוון הפתח, כפי שכותב רבי בצלאל בן שלמה בספרו "קרבן שבת" מהמאה השבע-עשרה. לאחר שהזכיר את היוצאים לשדות, כתב שבארצו אין נוהגים כך, אך "זה מקרוב" החלו מקצת הקהילות לפנות אל פתח בית הכנסת באמירת "בואי כלה". החזן היה פונה, והקהל אחריו.

"לכה דודי" הוא פיוט בעל עושר גדול של מנגינות ולחנים. קהילות שונות הלבישו את הטקסט בלחניהן, ומלחינים הוסיפו לו מנגינות חדשות. באוספי המוזיקה היהודית מתועדים מאות לחנים וגרסאות לחן לפיוט. באשכנז אף הותאמה המנגינה לעונות השנה. תועדו לחנים מיוחדים לימי הספירה ולבין המצרים, ובכמה מסורות שולבה ב"לכה דודי" מנגינה הדומה למנגינת הקינה "אלי ציון".