חסר לכם חדר בבית? 5 דרכים ליצור פינה נוספת בלי לשבור קירות

עם התיאור הבא, ככל הנראה, יזדהו לא מעט: שש בערב, הסלון נראה כמו שלושה חדרים שדחסנו לחדר אחד. על השולחן מחשב נייד ומחברת פתוחה עם עט, ליד המחשב 4 ספרי לימוד וקלמר, לא רחוק מהם 2 כוסות, אחת עם תה קמומיל שמישהו הכין בבוקר ולא שתה, והשנייה עם נס קפה שהיה פעם חם. על השטיח ערימות של פליימוביל, כמויות שלא היו מביישות חנות משחקים קטנה, ובפינת הספה ערימת כביסה גבוהה. כמה גבוהה? אפשר להסתתר מאחוריה במשחק מחבואים ואף אחד לא ימצא אותך. כשאת ממש עייפה את חושבת ברצינות לנסות את זה, לפחות לכמה דקות, אבל האמת היא שאת רק רוצה לשבת על הספה עם כוס תה. הבעיה שהספה תפוסה, הערימה הייתה כאן מהבוקר והחליטה שהיא לא זזה. אנשי הפליימוביל עברו דירה אלייך לסלון וספרי הלימוד מתכננים, ככל הנראה, להישאר כאן עד הבוקר.

האמת היא שאת רק רוצה רק לשבת על הספה עם כוס תה

אם הזדהית עם התיאור – את ממש לא לבד.

בהרבה בתים הסלון עובד בשלוש משמרות: משרד, גן משחקים וכיתת לימוד. נכון, הוא גם אמור להיות סלון לאירוח. איך פותרים את זה? איך מוסיפים חדר בלי להגדיל את הבית? איך זוכים לתחושת הרחבה גם בלי הרחבה בפועל? יש כמה פתרונות אפשריים, בואו נגלה חלק מהם:

1. פינת עבודה נסתרת

שולחן עבודה בסלון הוא פתרון נוח, עד שיום העבודה נגמר, והמחשב, המטען וערימת הניירות ממשיכים להסתכל עליכם מהפינה. אם השולחן עומד בנישה או בקצה החדר, אפשר לתלות וילון שייסגר מולו. במהלך היום הווילון פתוח והשולחן משמש כרגיל. בערב סוגרים אותו, והמשרד נעלם עד הבוקר. כדי שזה יעבוד צריך להשאיר מקום לכיסא, ולוודא שהבד לא נתפס ברהיטים ולא חוסם את המעבר.

במהלך היום הווילון פתוח והשולחן משמש כרגיל. בערב סוגרים אותו, והמשרד נעלם עד הבוקר

חשוב לשים לב גם לסוג הבד. בד שקוף מטשטש את הפינה אבל לא מעלים אותה, ובד אטום מסתיר טוב יותר. כדאי לבדוק איך הוא נראה כשהוא פתוח ואסוף בצד, כי רוב היום הוא יהיה במצב הזה. הטיפ הזה לא מתאים לכל סלון כמובן. תלוי מאוד מה מבנה החדר וגודלו.

2. חדר משותף, פינה לכל ילד

חדר ילדים משותף הוא נחלתן של משפחות רבות. אצלנו, למשל, 4 בנות חולקות חדר. אמנם חדר גדול יחסית, אבל עדיין חדר אחד בלבד. כבר בהתחלה היה לי ברור שחדר אחד יכול לאפשר פינה פרטית לכל ילדה, אם הוא מתוכנן נכון. החדר הזה משתנה בכל תקופה כי הילדות גדלות. בעבר הייתה בו פינת כתיבה להכנת שיעורי בית. מהר מאוד גילינו שאין בה צורך, כי הבנות אוהבות להכין את שיעורי הבית על השולחן בפינת האוכל. שולחן הכתיבה נמסר למשפחה אחרת והחדר גדל.

בתוך כשעה שתי המגירות נוקו, סודרו, ואחת מהן הפכה למגירה פרטית עבור הבת הקטנה (אילוסטרציה)

כיום יש לכל ילדה בחדר מגירה גדולה, מדף לספרי לימוד, מדף אישי לבשמים, תמונות וחפצים אישיים, וכמובן מגירות ומדפי בגדים נפרדים בארון. לקטנה (בת 4) היה רק מדף קטן לחפצים (מלבד כמובן, מדפי הבגדים), וזה כבר לא הספיק. ערב אחד בחנתי את החדר שלהן, שעובר מטמורפוזה אחת לכמה חודשים, וחשבתי מה עוד אפשר לשנות. לימודי ההום סטיילינג לימדו אותי לפתוח את הראש. לא להגיד אי אפשר, אלא לשאול, מה יאפשר? מה יאפשר לבת הקטנה לקבל פינה משלה? ואז ראיתי את שתי המגירות במיטת הקומותיים. מתחת למיטה הנפתחת יש שתי מגירות גדולות יחסית. כבר לא זכרתי מה אחסנו בהן, לאורך השנים היו בהן שמיכות, בובות פרווה, משחקים שונים ועוד. פתחתי אותן וגיליתי שני מעילים מאובקים וכמה משחקים. בתוך כשעה שתי המגירות נוקו, סודרו, ואחת מהן הפכה למגירה פרטית עבור הבת הקטנה. היא סידרה בה את אוסף המדבקות שלה, פאזל שהיא אוהבת, כמה משחקים קטנים, חומרי יצירה והרבה ציורים שצוירו בגן ובבית. כיום המגירה משמחת אותה ובהחלט מספיקה. בהמשך, כשהיא תגדל ותעלה לכיתה א', נשאל שוב מה יאפשר ונסדר לה מדף לספרי לימוד וחפצים נוספים. הצורך הוא אבי ההמצאה.

כמובן שאם רוצים להפריד ממש בין הילדים, והחדר מספיק גדול, אפשר להשתמש בכוורת נמוכה ליצירת הפרדה חזותית. חשוב לדאוג לרהיט יציב שיאפשר הפרדה בטוחה.

אפשר להשתמש בכוורת נמוכה ליצירת הפרדה חזותית

חשוב לדאוג לרהיט יציב שיאפשר הפרדה בטוחה

אפשרות נוספת היא ליצור שתי פינות שונות שמופרדות זו מזו על ידי צבע. כשכל קיר צבוע בצבע שונה, נוצרת הפרדה ויזואלית והגדרה של החלל בלי להציב קיר באמצע החדר.

לפני שמחלקים כדאי לשאול את הילדים מה מפריע להם. אם אחד רוצה לקרוא והשני כבר ישן, מנורת לילה אישית, כזאת שלא מסנוורת, תפתור את הבעיה. אם הבעיה היא שהפיג'מה של אחד מוצאת את עצמה כל בוקר אצל השני, אחסון אישי נגיש יפתור יותר. מה זה אחסון אישי נגיש? סל פשוט בקצה המיטה. הפיג'מה לסל וחסל. לא תמיד חייבים להפריד כוחות. לפעמים הפתרונות פשוטים יותר ממה שנדמה לנו.

מה זה אחסון אישי נגיש? סל פשוט בקצה המיטה. הפיג'מה לסל וחסל

3. אזור משחקים מאחורי הספה

נחזור לסלון. אותו סלון שמשמש אותנו למספר צרכים ובמהלך היום מתפקד כחדר משחקים לכל דבר. כשהצעצועים פזורים בכל הסלון, קל להגיע למסקנה שחסר ארון (או חדר נוסף, או לעבור דירה - כל אחד והמסקנה שלו). לרוב חסרה כתובת קבועה שאליה הצעצועים שייכים, כך שגם הלגו יידע לאן לחזור. כתובת קבועה  יכולה להיות סל קש או קופסת פלסטיק עם תווית.

גב הספה הוא גבול טבעי, ואחסון נמוך ונגיש עוזר לילדים להחזיר אליו את הצעצועים

ובכל זאת - אם מבנה החדר מאפשר, מרחיקים את הספה מהקיר ויוצרים מאחוריה אזור משחק. גב הספה הוא גבול טבעי, ואחסון נמוך ונגיש עוזר לילדים להחזיר אליו את הצעצועים. כדאי לבחור מקום שאפשר לפרוש בו משחק בלי לחסום את הדרך. פינה שצריך לפנות בכל פעם שמישהו הולך למטבח - לא תחזיק מעמד יותר משבוע. לפני שמוסיפים רהיט מאחורי הספה, כדאי לבדוק אם הוא בכלל נחוץ. במקרים רבים עצם העובדה שהזזנו את הספה והוספנו מאחוריה שני סלי משחקים - כבר עושה את כל ההבדל. 

4. חדר צעצועים במרפסת

עד כמה שזה נשמע מוזר, זה אפשרי. איך אני יודעת? כי זה מה שעשינו. כיוון שהבנות גדלו ואחסון צעצועים בחדר שלהן הפך כבר את המקום לצפוף ומבולגן, החלטנו להעביר את הצעצועים למרפסת. המרפסת שלנו ברובה מקורה ובחלקה פתוחה. 

הצבנו שידת מדפים עם סלי פלסטיק נשלפים של איקאה (אילוסטרציה)

בחלק המקורה הצבנו שידת מדפים עם סלי פלסטיק נשלפים של איקאה, ובחלק המקורה האחר הצבנו כוורת ובה מקום ל-4 סלים מלאי משחקים. מדפי מתכת מקובעים לקיר משמשים מקום לאחסון כל בתי הפליימוביל. הם מכוסים בווילון באופן קבוע למניעת דהייה מהשמש ואבק. לא אגיד שזה מצב אידיאלי, קופסאות הצעצועים מכוסות אבק יותר מהרגיל, אבל אם מקפידים לכסות במכסים, הקופסאות הן שמאובקות, ולא המשחקים עצמם.

5. פינת קריאה לצד ספריית הקודש

ומה עם פינה לנפש? אם יש בסלון ספרייה, אפשר להציב לידה כורסה קיימת בזווית שפונה מעט פנימה, ולהוסיף שולחן צד קטן. 

כך נוצר מקום נעים ללימוד, לקריאה או לכמה דקות של שקט

גב הכורסה והשטיח שמתחתיה מסמנים פינה נפרדת משאר הסלון, בלי לסגור את החלל. כך נוצר מקום נעים ללימוד, לקריאה או לכמה דקות של שקט. בסלון קטן אפשר לוותר על השולחן ולהסתפק במדף סמוך להנחת הספר. ממש לא חייבים סלון ענק כדי ליצור פינת קריאה קסומה ונעימה. רק להוסיף מנורה טובה, והפינה הזאת כבר מרגישה כמו מקום שאתם רוצים להתכרבל בו בסוף יום ארוך.   

לפני שמחליטים שהבית קטן מדי, שווה לבדוק אם אפשר לסדר אותו קצת אחרת. כל שינוי מתחיל בצעד ראשון, נכון? גם בבית - התחילו בפינה אחת שמפריעה לכם, נסו שינוי אחד ובדקו איך הוא עובד במשך כמה ימים. ברוב הפעמים תגלו שיש בבית מקום לעוד שימוש שלא חשבתם עליו קודם, בלי להוסיף לו אפילו מטר אחד. תמיד תשאלו: מה יאפשר לי הרחבה? מה יאפשר לי להנות מהבית שלי? מה יאפשר לי להרגיש טוב יותר בבית?  השאלה פותחת את המחשבה ולא סוגרת אותה. מוזמנים לנסות וכמובן להמשיך ולשלוח פינות בבית כדי לקבל הדמיה של לפני ואחרי.

בהצלחה!

אורית גרוסקוט היא הום סטייליסטית, בוגרת בצלאל. יש לך שאלה בנושא הום סטיילינג? כתבת עיצוב שהיית רוצה לראות במדור? כתבי ל- oritg@htv.co.il